טכנולוגיה לארגונים

הבלוג של מומחי הטכנולוגיה של HP ישראל

חיפוש

המהפכה השקטה

רונן נרקיס

עד לפני מספר שנים כל מה שהיה דרוש על מנת להאיץ את התוכנה החביבה עלינו היה פשוט לקנות מעבד מהיר יותר, החיים של מפתחי התוכנה היו קלים יחסית, יצרני המעבדים עמדו בתחזית Moores law וכל שנה הם הצליחו למקם מספר עולה וגדל של טרנזיסטורים במעבד יחיד.

מגמה זו המשיכה עד לנקודה שבה היצרנים החליטו לשנות אסטרטגיה ובמקום לייצר שבב אחד מהיר בכל מעבד הם עברו לייצר מספר ליבות איטיות יותר המסוגלות לבצע מטלות יחדיו, במצב חדש זה לא די לקנות מעבד מהיר יותר כדי להאיץ את אותה תוכנה, יש לבצע שינוי בקוד כך שפעולות מסויימות ימוקבלו וירוצו במספר Thread-ים בו זמנית.

אוקיי נשמע פשוט למדי לא? אז זהו שלא כל כך, הפרדיגמה הנפוצה כיום בשפות כמו Java ו C# לכתיבת קוד מקבילי הינה shared state with locks, כלומר ישנו איזור משותף בזיכרון אליו ניגשים מספר Thread-ים, האמצעי לסנכרון גישה זו הינו באמצעות מנעולים שעל כל Thread לרכוש טרם הוא ניגש למקטע זה, גישה זו יוצרת מספר בעיות:

  • היא מבוססת על מוסכמה, כלום בשפה לא מכריח אותנו לרכוש מנעול וקל שלא לשים לב שאנו ניגשים לאיזור משותף.
  • אי דטרמיניזם, המפתח לא מסוגל לדעת מראש כיצד תבוצע הגישה ובאיזה סדר, לא רק שקשה לחזות התנהגות עתידית קשה מאוד גם לשחזר מצבי קצה (למשל מחשבים עם מספר ליבות שונה יצרו תזמונים ובאגים שונים).
  • dead locks, מצבים בהם Thread -ים נועלים זה את זה באמצעות מנעולים אותם רכשו.

ניתן למעשה לצמצם את הבעיה למוקד אחד והוא shred state, למעשה בכל פעם שאנו מבצעים השמה למשתנה אנו שומרים מצב כלשהוא בזיכרון, במידה והשפה מאפשרת השמה מרובה (כמו רוב השפות ה imperative – יות) אזי אנחנו יכולים לדרוס ערך ישן בחדשת יכולת זו בשילוב גישה למידע זה ממספר גורמים (thread – ים) בו זמנית גורמת לבעיות שציינו קודם.

אז מה הן האלטרנטיבות בעצם?

אז בואו נחזור אחורה בזמן ל 1936, שנה בה Alonzo Church פיתח מערכת חישובית בשם Lambda calculus השקולה בכוחה ל Turing machine, מערכת זו היוותה את הבסיס למשפחה עשירה של שפות תוכנה בפרדיגמה פונציונאלית (functional programming languages).

איך זה מתקשר לנושא?

ובכן אם נחשוב לרגע על פונקציה f(x) = y פונקציה זו תחזיר את אותה תוצאה ולא משנה כמה פעמים נפעיל אותה, היא אינה תלויית זמן או מקום, תוצאתה מובטחת לנו תמיד, כך שלא משנה כמה Thread – ים יפעילו אותה תמיד נקבל תוצאה תקינה, אותן שפות פונקציונאליות (כמו Lisp למשל) מאפשרות יצירת תוכניות שלמות המורכבות כולן מפונקציות, תוכניות כאלו הינן "טהורות" במובן הזה שהן נטולות side effects (אין שום פרמטר חיצוני המשפיע על ביצוען), מובטחת לנו אותה תוצאה תמיד עבור אותם ערכים.

יתרון זה הוא גם חיסרון שכן תוכנה ללא side effects לא תעשה דבר מלבד לחמם את המעבד (IO הוא תוצר לוואי), לכן כל השפות הללו אינן "טהורות" הן מאפשרות side effects, באמצעות סגמנטציה של הקוד אנו יכולים לבודד קטעים "טהורים" מקטעים שאינם ולהבטיח נכונות ללא תלות במספר ה Thread-ים.

אלטרנטיבה נוספת מגיעה מעולם ה Data bases, אם נזכר לרגע אנו פועלים מול RDBMs-ים לא פעם באלפי גישות מקבילות לאותן פיסות מידע, הדרך שבה מנהלים מסדי נתונים את עקביות המידע בהם היא באמצעות transactions, כל תהליך המבקש לגשת למידע עושה זאת במסגרת transaction, במידה והתגלה קונפליקט אזי אחד (או יותר) מהתהליכים המעורבים "זוכה" לכך שכל השינויים שהוא ביצע מגולגלים לאחור (הוא יכול להתחיל את עבודתו מבראשית במועד מאוחר יותר).

גישה זו אפשרית גם בניהול גישה למקטעי זיכרון משותפים בתוך process, היא זוכה לשם Software transactional memory או בקיצור STM הרעיון הבסיסי דומה לתהליך שהזכרתי קודם, במקרה בו מספר Thread – ים ניגשים למקטע זיכרון עליהם לבצע זו במסגרת transaction, במידה ומאותרת אי עקביות (למשל תהליך אחד כותב ושני קורא את אותו מקטע) אזי אחד מהם מגולגל ומתחיל מבראשית, קיימים מספר מימושים מעניינים לגישה זו מעל ה JVM כאשר אחד הבולטים הינו בשפה Clojure עליה אני מתעתד לכתוב בעתיד.

הגישה האחרונה שאעסוק בה הפעם  Data flow programming נוטלת את ההשראה שלה מפסי יצור, דמיינו לרגע פס כזה המורכב משרשרת ארוכה של נקודות בכל נקודה קיים פועל (או מכונה) המקבל תוצרים מנקודות קודמות ומפיק תוצרים עבור המשך התהליך, מערכת כזו הינה מקבילית לגמרי (אין state משותף בין 2 רכיבים), דמיינו עשרות או מאות Thread-ים כל אחד מהם צורך מידע ומפיק מידע באופן בלתי תלוי בעמיתיו וקיבלתם מערכת שלא סובלת מאותן בעיות ש shread state גורם.

לסיכום, מהפכת ה multi concurrency תשנה את האופן שבו אנו מפתחים וצורכים אפליקציות, הולך להיות מעניין!

הענן שעושה סדר בהוצאות

אהוד ברץ
תגים: , , ,

לאחרונה אנחנו נוגעים בנושאי "מיחשוב ענן". בפוסט זה אני רוצה לכתוב על נושא זה מזווית אחרת.

נתקלתי במחקר מעניין, שנערך על ידי ד"ר ג'ונתן קומי, חוקר ומרצה באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי, ולצידו חוקרים מאינטל (מייקל פטרסון ואנתוני סנטוס), ממיקרוסופט (כריסטיאן בלדי) ומ-HP (קלאוס-דיטר לאנג). המחקר בוחן מגמות לאורך זמן בביצועי שרתים, בהשוואה לעלות הרכישה ולעלות השוטפת של צריכת אנרגיה.

במחקר, ישנה התייחסות לארגונים שאימצו ראשונים את מודל המחשוב בענן.

אחת הטענות העיקריות של החוקרים הינה, שבמרבית החברות ישנה הפרדה היסטורית, ושגויה, בין עלות רכש ה-IT (המשויכת לתקציב חטיבת ה-IT) לבין עלות החשמל (המשויכת לתקציב חטיבת התפעול). כתוצאה, חטיבות ה-IT בוחנות שרתים בראייה של ביצועים מול עלות רכישה, תוך התעלמות מהיחס בין ביצועים לעלות האנרגיה.

התוצאה: בעוד שחוק מור המפורסם נשמר לאורך השנים ביחס שבין ביצועים לעלות רכישה (הכפלת ביצועים מדי שנה וחצי עד שנתיים, באותה רמת מחיר), הוא נשחק כאשר מדובר בעלות האנרגיה.

היכן השחיקה אינה מתרחשת? בארגונים בהם עלות צריכת האנרגיה נכללת בתקציב ה-IT. והיכן זה קורה? באופן טבעי, ספקי מחשוב בענן היו הראשונים לאחד בין שתי העלויות, והדבר העניק יתרון ברור בתחום זה לארגונים שאימצו את מודל הענן.

למעשה, ספקי מחשוב ענן הם היחידים כיום שיודעים לתמחר "שירות" או "צריכת כוח מחשוב", באופן שיכסה את העלות הכוללת הנדרשת לאספקתו. הדברים נכונים בין אם מדובר בספק חיצוני לארגון או בארגון גדול, שמפעיל ענן פנימי אשר מספק שירותים לזרועות השונות.

וכאשר ישנו ביקוש, ישנו גם מי שימלא את ההיצע. להערכתי, נראה בתקופה הקרובה יותר ויותר פתרונות, שיפותחו מראש לשמש במודל של "תשתית כשירות" (IaaS) כבסיס לענן. פתרונות אלו יבטיחו יעילות וחיסכון החל משלב הרכישה, דרך התפעול ועד שדרוג והרחבת יכולות בעתיד.

בינתיים, הושק החלוץ לפני המחנה, שמהווה פתרון IaaS מלא ראשון מסוגו: HP BladeSystem Matrix – תשתית מחשוב גמישה, שמתבססת על וירטואליזציה ומאפשרת אספקת שירותי תשתית בענן הארגוני. בליבת ה-Matrix פועלים מעבדי Intel Xeon החדשים, בארכיטקטורת Nehalem, אשר בפני עצמה תוכננה בהתאמה לדרישות הייחודיות של סביבות ענן. על המוצר תוכלו לקרוא יותר בפוסט הקרוב של עודד שיחור.

את המחקר המלא ניתן להוריד באתר אינטל:

http://download.intel.com/pressroom/pdf/servertrendsrelease.pdf

עכשיו מעונן… (חלק ראשון בסדרה)

מני צרפתי
תגים: , ,

בכנס VMWorld האחרון היו הכרזות רבות ומשמעותיות. הכרזה מרשימה על 1,000,000 משתמשי  VMWare VDI, שיפורים משמעותיים בכלי הניהול והאינטגרציה, מערכות חיוב מובנות ומערכות ניטור "חכמות" (קצת גאווה בטכנולוגיה הישראלית  AppSpeed  ששובצה בVMWare). אולם, ההכרזה המשמעותית היא העלייה לאויר של 5 אתרים המציעים שרותי Infrastructure As A Service. לא העובדה שזה היה צפוי, לא העובדה שכבר כתבנו על זה והראנו איך לבנות את זה. מי שבקיא בתחום מיחשוב הענן יכול להעריך את הפרויקט הלוגיסטי והכלכלי הענק שמסתתר מאחרי "טכנולוגיה פשוטה למראה". נסו להעריך כמה שנות אדם נדרשו לבנות את המודל הכלכלי להשקעה, כמה שנות אדם נדרשו להגדיר את הסכמי רמת שרות וחוזי השרות המסתתרים מאחריהם, כמה שנות תכנון נדרשו להחליט על מיקום מרכז המחשבים המציע את השרות – שיקולים של עלות חשמל, מיזוג, צמתי תקשורת שלכל החלטה כזו השפעה על המודל העיסקי, איך מתחזקים את זה, מנהלים שינויים ובונים מנגנוני חיוב ושרות לקוחות.  

התועלות למשתמשים\חברות הן רבות :

  1. שלם על פי שימוש.
  2. תשתיות איכותיות ביותר עם "0" השקעה.
  3. זמינות מכל מקום.  
  4. פתרונות מובנים של גיבויים, אבטחת מידע, מערכות ניהול וניטור.
  5. התחייבות הספק לרמת שרות.
  6. פריסת תשתית באמצעות עכבר או API עם ממשק משתמש
  7. אין כבילה, מברגים מסילות, ארונות תקשורת, ברזלים 
  8. ניתן להעשות "באמצע הלילה" ב "0" זמן
  9. "עשה זאת במו ידיך" מכל מקום בכל זמן
  10. התוכנה מגדירה ומבקרת את התשתית

כגודל ההזדמנות כך גם הסיכון : מידע קריטי ועיסקי נשמר באתר "של מישהו אחר" שאת מקורותיו ומניעיו אנו לא תמיד מכירים. התלות בגורם לא מוכר שייתכן שסגירה שלו תסגור את העסק שלנו.

נכון, יש סיכון אבל, האם אנחנו לא מפקידים את היקר לנו מכל (כמעט…) כספנו בבנק. האם אין סיכון בכך? אני מניח שבתקופה הקרובה חברות המציעות שרותי ענן יחשפו עצמן למערכי בקרה ורגולציה מרצון דוגמת הבנקאות והביטוח על מנת לזכות בלגיטימציה הנדרשת לכך שאירגונים יעבירו אליהן את המידע שלהן.   

HP ו VMWare מציעות סוויטה שלמה של פתרונות תשתית דינמית להקמה ומימוש טכנולוגיית הענן. סוויטות אלו משלימות ולעיתים חופפות על מנת ליצור את "שרשרת השרות" ליצירת פתרון שלם.

לא מעט חברות קטנות יעשו בעתיד הקרוב שימוש בטכנולוגיות אלו ולא מעט חברות גדולות יארגנו מחדש את מרכזי המיחשוב שלהן בתצורת ענן.

אז מה כלול במחשוב ענן?

למחשוב הענן  פרשנויות רבות, תפישות שונות וסוגים שונים של פתרונות. החל מאספקת תוכנה\אפליקציה SAAS (Software As A Service) כשרות והדוגמא הנפוצה ביותר היא GMAIL, אספקת תשתית כשרות IAAS (Infrastructure As A Service) – אספקת יחידות עיבוד, רשת, אחסון כשרות וכלה בפתרונות PAAS (Platform As A Service) – אספקת תשתית אפליקטיבית כשרות לדוגמא .Net Services או JAVA.

התפיסה המרכזית מאחרי היכולת לספק שרות ענן היא היכולת לארוז "יחידת שרות".  הנושא של הגדרת "יחידת שרות" מלווה את עולם המחשוב מסוף שנת 1999 תחת המותג SOA Service Oriented Architecture.  תפיסת ארכיטקטורה זו המנסה לתת מענה לדרישות המיחשוב של ימינו. דרישות המאופיינות בהתקדמות טכנולוגית מהירה, שינויים רבים במודלים עיסקיים של חברות, דרישות תכופות לשינויי תוכנה, דרישות משתנות לעוצמות מיחשוב והיכולת להציב מודל כלכלי מאחרי הספקת שרות.

על מנת לספק שרות נדרשות "יחידת שרות" למספר פרמטרים מרכזיית

  1. אוטונומיות – כל יחידה צריכה להיות עצמאית ובעלת משמעות על מנת שנוכל לשלב אותה עם יחידות אחרות שילוב זה מאפשר לקבל פונקציונאליות חדשה ובה במידה השילוב עם יחידות זהות יאפשר עוצמות מיחשוב רבות.
  2. פרסום – על מנת לעשות שימוש ב"יחידת שרות" – צריך לדעת על קיומה, איך משתמשים בה, איך פונים אליה, מה היא עושה, ואיפה היא נמצאת, איזה גירסא וכד'.
  3. רמת שרות – על מנת ליצור שרשרת שרות עם מחוייבות לרמת שרות. יש לתת את הדעת על שרידות וזמינות של כל "יחידה" ו"יחידה". חוזק השרשרת כחוזק החוליה החלשה ביותר ובהתאם לכך כל יחידה נדרשת למחוייבות לרמת השרות.
  4. חוזה – רכיב מרכזי ב"יחידת השרות" הוא ההסבר הנלווה אליה. אותו מסמך שיאפשר למשתמש לדעת מפרט "יחידת השרות" פרמטרים להפעלה, רמת שרות, זמינות ועוד.
  5. תהליך עבודה – על מנת לספק שרות ממספר יחידות נדרש רכיב המאפשר את יצירת תהליך העבודה בין היחידות. "הציור" שמראה את התהליך של אספקת השרות.
  6. אוטומציה – מערכות האמורות לספק שרות עם יכולות של הגדלת משאבים וטיפול באירועים חריגים מצריכה תמיכה באוטומציה של התהליך וטיפול בחריגים. ארועים דוגמת הפצת "יחידת שרות"  חדשה, שילובה התקין במערכת וכד'.
  7. בקרה תהליכית – יכולת לבקר את תקינות המערכות והשרותים כמו גם לבצע הרחבה של שרותים, הגדלה של מספר יחידות העיבוד, ובחינה קבועה של עמידה בהסכמי השרות שהוגדרו.
  8. בקרה עיסקית – בחינה מתמדת של עמידה ביעדים העיסקיים שהוגדרו ל"יחידת העיבוד" ולשרשרת השירות", באותה מידה בחינה מתמדת של משמעות כשל של רכיב מסוים וכן מענה על שאלות What If.
  9. אבטחת מידע – מערכת מרכזית לניהול אבטחת המידע, אופן העברה וניהול הרשאות בין "יחידות השרות" ועמידה בהגדרות אבטחת מידע.

בחלק השני של הפוסט, אני ארחיב יותר בנושא VMWare כמאפשרת מחשוב ענן ועל מוצ ה- HP BladeSystem Matrix.

נתראה בפוסט הבא….

מני

על צריכה ויעילות

אהוד ברץ
תגים: , ,

עובדה ידועה היא, כי אחת העלויות העיקריות בניהול חדרי מחשב, הינה עלות החשמל. העלות הזו נחשבת כ"כואבת" במיוחד, לאור העובדה שעלויות השוטפות הולכות ועולות משנה לשנה ומגמדות את עלויות הקנייה של הציוד. כיום, עלות התפעול הינה כ 50% מעלות האחזקה הכוללת.

בבואנו לשפר את היחס בין תפוקה לצריכת אנרגיה, יש לבחון ארבע שכבות: חדר המחשב, תשתית החומרה, המעבדים ושכבת האפליקציות. בכל הנוגע לשתי השכבות הראשונות, שיפור משמעו הפחתת הצריכה. בשתי השכבות האחרונות, שיפור משמעו ייעול – הרחבת התפוקה המתקבלת באותה השקעה.

HP משקיעה רבות בייעול שתי השכבות הראשונות. טכנולוגיות כגון: HP Thermal Logic, HP Dynamic Smart Cooling ו-HP Power Regulator; פריצות דרך בעולם ה-BladeSystem; ושירותי מומחה ייחודיים לתכנון חכם של פיזור השרתים בחדר המחשב – מאפשרים לצמצם משמעותית את עלויות הקירור בפרט וצריכת החשמל בכלל.

בנוסף, אנו משתפים פעולה עם יצרניות המעבדים, ובראשן אינטל, שמתמקדת בהרחבה מתמדת של יכולות העיבוד המושגות באותה השקעה אנרגטית – כלומר בשתי השכבות הנוספות.

מחקר שפורסם על ידי אינטל לאחרונה, ואשר התייחסתי אליו באחד הפוסטים הקודמים, ממחיש זאת במספרים: אינטל הריצה מערך יישומים זהה על גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon בעלי ליבה אחת, שהושקו בשנת 2005, בעלי צריכת חשמל של 800 וואט; ועל גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon 7400 בעלי שש ליבות, שהושקו בשנת 2009, בעלי צריכת חשמל של 692 ואט. על אף הירידה בצריכת החשמל, מעבדי הדור החדש הציגו ביצועים טובים פי 8.

לסיכום: ככל שתגבר המודעות של ארגונים לכך שבעידן הנוכחי אנרגיה "מומרת" למידע, כך נוכל לעזור ללקוחות טוב יותר להפיק תוצר רב יותר בהשקעה פחותה.

אני מניח שנמשיך לדבר עוד רבות על נושא האנרגיה בפוסטים הקרובים.

אהוד

HP Graduates – Sales University

אהוד ברץ

בתחילת עבודתי ב HP הדרכתי לקוחות רבים. בתקופה ההיא היינו קבוצה אחת שנתנה תמיכה, עבודת קידום מכירות (Pre-Sales) והדרכה. ההדרכה ללקוחות ניתנה בבניין שלנו או באתר הלקוח, לדוגמא בטלרד (הי יאנה !). בשנים האחרונות מועברת ההדרכה המקצועית ע"י קבוצה שמבצעת רק זאת – הדרכה.

אבל בשבועות האחרונים אני מעורב בהדרכה מסוג אחר: התוכנית היא HP Graduates – University ומטרתה להכשיר סטודנטים, שרק יצאו מהאוניברסיטה, לעבודה ב HP. התוכנית היא כלל עולמית ובוצעה בהצלחה במדינות רבות. בישראל התוכנית התחילה באמצע ספטמבר עם 17 בוגרים מאוניברסיטאות שונות.

כ 18 מנהלים ובכירים מתוך HP יהיו מעורבים בהדרכה זו במשך 7.5 שבועות. במהלך שבועות אלו הבוגרים ילמדו את כלל המוצרים של HP, יתאמנו ביכולות מכירה, יכירו את מבנה HP לעומקו, יפתחו את אומנויות העברת המצגות שלהם ובעיקר ילמדו להכיר את החיים המטורפים של ה High Tech מבפנים.

17 הבוגרים נבחרו, לאחר מיון קפדני, מבין למעלה מ 350 סטודנטים שמילאו טפסי קבלה. כ 170 שיחות טלפון נערכו וכ 40 סטודנטים נשלחו למרכזי הערכה כדי לצמצם את הרשימה – ממש כוכב נולד.

זו הפעם הראשונה שקבוצה כל כך גדולה עוברת תהליך דומה בתוך HP. בוגרי אוניברסיטאות כבר נקלטו בתוך HP בשנים האחרונות אולם בכל שנה רק כ 2 עד 3 אנשים שהוכיחו את עצמם כנכס חשוב. (הי נועם ומיטל).

השנה, הבוגרים מביאים רעננות בצורת החשיבה ובאנרגיות החדשות שלהם ובעזרת הכלים שהם יירכשו, במהלך ההכשרה, הם צפויים להזרים דם חדש לשורות אנשי המכירות.

אני מאחל לקבוצה החדשה ולמדריכיה הצלחה בקורס הקרוב ובעיקר הרבה הרבה הנאה – כמי שעובד עבור החברה כבר 23 שנים, אני יכול להעיד כי העבודה מלאת אתגר, כרוכה בעבודה קשה אבל מלווה בהרבה רגעים של התרוממות רוח והנאה. אחרת – בשביל מה לקום בבוקר ?

העוזר האישי של המעבד

אהוד ברץ
תגים: , , , ,

בעולם הטכנולוגיה, ישנם פיתוחים שמשאירים אותי פעור פה מול עוצמת הרעיון – והיכולת לממש אותו. לעומתם, ישנם פיתוחים מלהיבים לא פחות, שמה שמדהים בהם הוא פשטות הרעיון. או במילים פחות גבוהות: איך לא חשבו על זה קודם?

דוגמא לרעיון כזה, מספקת טכנולוגיית FlexPriority המובנית במעבדי השרתים החדשים מבית אינטל בארכיטקטורת Nehalem (מעבדי Xeon 5500 ו-Xeon 7400).

במה מדובר? מי מאיתנו לא נתקל במצב, בו אנו מנסים להשלים משימה מסוימת, אך בכל מספר דקות מפסיקים את העבודה עקב הפרעה אחרת: שיחת טלפון, עמית שנכנס לחדר עם שאלה, הודעת דוא"ל הנושאת את הכותרת "דחוף!!!!" וכן הלאה. כל הפרעה כזו גוררת מחיר, אם בצריכת זמן ישירה ואם בזמן שנדרש לנו לחזור ולהתרכז במשימה המקורית.

גם בעולם השרתים קיימת בעיה דומה, כאשר מועמסות על המעבד דרישות רבות, חלקן בעדיפות נמוכה. הדברים נכונים במיוחד, בתשתיות מחשוב המשמשות לווירטואליזציה. עד היום, המעבד טיפל בדרישות השונות ללא תעדוף – או לחילופין ניהל את התעדוף בעצמו – דבר שגזל משאבי עיבוד.

אז מה עושים? בחיים, אנחנו מוצאים את הדרכים להתנתק מהפרעות, למשל על ידי שימוש בעוזרים שיקבלו שיחות, ירשמו הודעות ויתעדפו את הפניות. ומה אם גם המעבד יכול היה להעסיק עוזר אישי? זהו בדיוק תפקידה של טכנולוגיית FlexPriority. באמצעותה, ניתן להגדיר מראש תעדוף של משימות למעבד, כחלק מניהול הסביבה הווירטואלית. דרישות שאינן דחופות, יחכו עד להשלמת המענה לדרישות דחופות יותר. היפה הוא, שהתהליך כולו מבוצע מבלי להפריע לעבודתו השוטפת של המעבד.

מבדקים מוצאים, כי טכנולוגיה זו מצמצמת את תקורת הזמן הנובעת מהפרעות ברצף עבודת השרת בסביבה וירטואלית, מאפשר להאיץ ביצועים עד 35% ואף מקצרת את משך האתחול בעד 40%.

הטכנולוגיה הזו כיום במספר שרתים מבית HP, ובהם: DL380G6, DL580G5, BL460cG6, BL680cG5, ML330G6, ML360G6, ML370G6.

בעתיד אספר לכם על טכנולוגיות נוספות של אינטל העוזרות לפלטפורמות של הוירטואליזציה.

אהוד

סביבת העבודה שלנו

גדי פלדמן
תגים: , , , ,

קטע שכתבתי עבור הידיעון החודשי של מועדון משתמשים Citrix בישראל.

"פירמטתי לו את המחשב, והתקנתי את ה- Windows מחדש. עכשיו זה כבר לא אמור לחזור על עצמו" אמר הבחור לידי בתור בסופר בשעה שדיבר כנראה עם המנהל שלו בקשר לתקלה ששהה בה בשש השעות האחרונות.

ניסיתי בכל כוחי להיזכר מתי בפעם האחרונה שמעתי את המילה פירמוט על הטיותיה השונות – פירמטתי/פירמטת/פירמטנו – ואיכשהו חזרתי עד סביבות סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים העליזות, שעה שפירמוט המחשב נראה כמו פיתרון מעולה ל- 80% מהבעיות. הפיתרון היה נפוץ עד כדי כך שרבות מחברות השירותים השונות שמחו לספר – ברוב רדידותן את האמת – שאין תקלה שלא נמצא לה פיתרון תוך מינימום 8 שעות, וזאת מכיוון שפרק זמן זה מספיק כדי לנסות לפתור את הבעיה ולהתקין את המחשב מחדש בפרק הזמן הנותר אם לא נמצא פיתרון אחר.

בואו נקביל לשניה את עולם המחשוב לעולם הרפואה, איזה כיף היה לרופאים אם היתה להם את האופציה לעשות פירמוט לגוף האדם, ככה שאם תרופה או פרוצדורה מסוימת לא היתה מצליחה, הם פשוט היו מחזירים את הגוף למצב הראשוני שלו, או לנקודה מסוימת בה נעשה מאין checkpoint למערכות. אני בטוח שכולם היו שמחים עם המצב, הרופאים שהיו זוכים לשעות עבודה הרבה פחות ארוכות, בתי החולים שתפוסתם היתה שואפת לאפס (זוכרים את חוק שמונה השעות?) והממשלות שלא היו צריכות להשקיע כ"כ הרבה כסף בבריאות האזרחים.

אבל מישהו אחד לא היה חי בשלום עם כל עניין החזרה לאחור הזה. החולה, שהיה "מאותחל" כל פעם שלא נמצאה לחוליו תרופה מתאימה. בתהליך ה"אתחול" הוא היה מאבד למעשה את כל התקופה שבין מצבו הנוכחי לבין הנקודה אליה הוא חוזר. חוויות, זיכרונות וידע נרכש הם רק חלק מהדברים שהיו נאבדים בהרף עין.
דוגמא לכך אפשר למצוא בסרט ממנטו, בו הגיבור – לאונרד – סובל מאיבוד זיכרון לטווח הקצר, בלילה הוא מאבד את כל הזיכרונות מהיום שעבר וכיוון שכך נאלץ לרשום, לצלם ואף לקעקע על גופו פרטים חשובים כדי לזכור אותם ביום שלמחרת.

כיום, היחסים בינינו לבין המחשב שלנו הרבה יותר קרובים מבעבר, אנחנו – טוב נו, לפחות אני – מבלים עליו את רוב שעות הערות שלנו. בשעות האלה, אנחנו מגדירים, מתקינים, משנים מאות ואף אלפי פרמטרים במערכת ההפעלה ובאפלקיציות השונות כדי להתאים את סביבת העבודה עבורנו. שלא לדבר על החומר שאחנו שומרים עליו.
אז איך עדיין ישנם אנשים שמוכנים לקבל את זה שפירמוט המחשב – ובכך מחיקת כל אותן אלפי שינויים, התקנות ומידע – היא בכלל אופציה לפיתרון של בעיה זאת או אחרת? לא ברור את האמת.

אבל התכנסנו כאן לדבר על מה אפשר לעשות כדי למנוע את עוגמת הנפש, מה אפשר לעשות כאן ועכשיו – ואולי גם כמה נגיעות על העתיד, תלוי אם תזרמו איתי בעניין – כדי לאפשר לאנשי המחשוב (זוכרים את אותו בחור מסכן שנאלץ לשרוף שש שעות מחייו על פירמוט מחשבו של לקוח מסוים) לספק סביבת עבודה תקינה שעומדת בכל תנאיי והגבלות הארגון מצד אחד ומהצד השני לאפשר למשתמש לעבוד בסביבת העבודה המוכרת לו עם כל התוכנות, המידע וההגדרות שלו ללא קשר לגחמות המוזרות של אנשי ה- IT (מה היה רע לי עם ה- Windows 98, למה זה טוב עכשיו לעבור ל- Windows 7. לא מבין אותם).

אם נסתכל על זה לרגע, נראה שסביבת העבודה של המשתמש מורכבת למעשה מ- 4 שכבות עיקריות, אותן ארבעת השכבות שמרכיבות למעשה את המחשב האישי שלנו, או את סביבת העבודה שלנו. השכבות שבמצב הנוכחי כל שינוי באחת מהן תגרור לרוב שינוי בכל שלושת האחרות. התעסקות מיותרת של איש ה- IT וכמובן בזבוז זמן יקר של המשתמש.

והרי השכבות:
1. שכבת החומרה – המחשב האישי של המשתמש, זה שאחראי לספק לו את המשאבים להרצת הסביבה (מערכת הפעלה, אפליקציות וכו’).
2. שכבת מערכת ההפעלה – הטווח שבין החומרה הפיסית לבין המשתמש, והפלטפורמה שלו לעבודה.
3. שכבת האפליקציות – התוכנות שכל אחד מאיתנו מריץ במחשב שלו. כל אחד עם שלו, מי תוכנות סטטיסטיקה, מי תוכנות office ומי משחקים. למעשה, שתי השכבות הראשונות קיימות כדי שהמשתמש יוכל להריץ בסופו של דבר את האפליקציות שלו.
4. שכבת הפרופיל – ההגדרות והקוסטומיזציה של כל משתמש. תמונת הרקע של שולחן העבודה, אתרים מועדפים, מבנה התפריטים בתוכנות השונות, מדפסות, קישורי רשת ועוד ועוד.

מה אם תיהיה דרך בה נוכל להפריד בין השכבות השונות ולקשר ביניהן במקרה הצורך, בלי לדאוג ששינוי מערכת ההפעלה יגרור התקנת התוכנות האהובות עלי והגדרתן לפי העדפות שלי – לא כיף בכלל – אלה ששינוי מערכת ההפעלה יגרור ל… מממ… רק שינוי במערכת ההפעלה, בלי לפגוע באפליקציות שלי או בפרופיל שלי. אחרי שידרוג מערכת ההפעלה, כל האפליקציות שלי וכל ההגדרות שלי פשוט יעבדו באותו האופן שהן עבדו קודם, רק על מערכת הפעלה אחרת, נשמע כיף, לא?
נראה לי שהגיע הזמן שתכירו את Citrix Delivery Center, הדרך של Citrix לעשות את חלוקת סביבת המשתמש לשכבות ולהישאר בחיים – ומבסוטים כמובן – כדי לספר על כך.

שכבת החומרה – איך להוריד את התלות בין חומרת המחשב לבין מערכת ההפעלה.

כמובן שכאן אפשר למצוא פיתרונות כמו VDI (XenDesktop) ו- SBC (XenApp), להרצת סביבת העבודה של המשתמש בסביבה מרוחקת שלא קשורה לחומרה המקומית שלו עם אותה חווית המשתמש אליה כולנו הינו רגילים בעבודה עם מחשבים אישיים. הצגת וידאו (כן, גם מ- youtube), שמיעת קטעי אודיו, גלישה באינטרנט (בלי להימנע מכניסה לאתרים עם flash), חיבור התקני קצה (iPhone לדוגמא) כמעט מכל התקן קצה וכמעט על כל טווח תקשורת. או עם נסכם את זה במילה אחת, HDX – High Definition User Experience.

העתיד צופן בתוכו הרבה חידושים בתחום הזה, שעוד ארחיב אליהם בהזדמנויות אחרות, אבל מה שהולך להיכנס לחיינו ממש עוד מעט זהו ה- client-side hypervisor – או Type 1 אם תרצו – שיאפשר לנו להריץ את אותה מערכת הפעלה כסביבה וירטואלית מבלי להיות מותקנת על המחשב, תחשבו על זה כעל סוף ההתעסקות של כולנו עם דרייברים. מאוד דומה למה שכולנו מכירים היום בעולם השרתים כשאר לוקחים שרת פיזי אחד ומריצים עליו מספר שרתים וירטואליים. אבל עם כמה שזה נשמע פשוט וטרוויאלי, וירטואליזציה של מערכת הפעלה שרצה על המחשב האישי עם כל ההתקנים השונים שלו – Bluetooth, WiFi, קוראי כרטיסי, כרטיסי מסך ועוד כמה שבטח שכחתי – לא כ"כ פשוטה כמו וירטואליזציה של שרתים (איך מספקים תקשורות WiFi לשני המערכות הוירטואליות שרצות על המחשב, ומה עושים עם Bluetooth? ואלה רק שתי קושיות רנדומליות לחלוטין).
הטכנולוגיה (XenClient שאמור לצאת בתחילת השנה הבאה) תאפשר לי בסופו של דבר לעבור בקלות מגוחכת מעט ללפטופ אחר ברגע שימאס לי מהנוכחי שלי, אני פשוט אקח את הסביבה הוירטואלית שלי ואריץ על המחשב החדש. בלי התקנות מחדש ובלי חיפוש אחרי דרייברים. פשוט, קל ומגניב ביותר.

שכבת מערכת ההפעלה – אם בשכבת החומרה דיברנו יותר על פיתרונות וירטואליזציה כאלה ואחרים אשר מאפשרים לנו להריץ מערכות שונות על החומרה הפיסית – אם זה חומרת שרת או מחשב אישי – אז בשכבת מערכת ההפעלה ניגע יותר ב- deployment מהיר של מערכות הפעלה לחומרה קיימת, ונתעלם מסוג החומרה (פיסית או וירטואלית).

זוכרים את אותו בחור שנאלץ לפרמט ולהתקין מחדש את המחשב של הלקוח שלו? וזוכרים את לאונרד מהסרט ממנטו, שהזיכרון לטווח הקצר היה מתאפס לו בכל לילה? ואני לא צריך לספר לכם עד כמה קשה זה לשמור על מחשבי המשתמשים שלכם שיעמדו תמיד בתקני הארגון (אפליקציות מאושרות למשל), וכמובן שאני לא רוצה להיכנס כאן לעניין של הפצת מערכות ההפעלה בארגון – בעיקר כי אני לא רוצה לפתוח קופסת פנדורה.

מה עם היתה דרך להפיץ תוך דקות בודדות לכל המחשבים בארגון את ה- Golden Image הארגוני, להגן עליו מפני נזקים – ישירים או עקיפים של עבודת המשתמש – ולוודא שהם תמיד יעבדו רק עליו, להוריד את מספר התקלות ולפשט מאוד את הניהול.
תשמחו לשמוע שאכן יש פיתרון, הלא הוא ה- Provisioning Server שמאפשר לבצע Streaming של מערכת ההפעלה (Golden Image) למחשבים של המשתמשים ולדאוג שלא משנה מה המשתמש יעשה במערכת ההפעלה (מחיקות, התקנת תוכנות לא מורשות ושלל דברים אחרים שהמשתמשים נורא אוהבים לעשות), בכל איתחול יתקבל אותו ה- Image שהוכן ואושר על ידי אנשי ה- IT. וזאת כמובן ביחד (או לא, תלוי במדיניות הארגון) עם שמירת השינויים המותרים – פרופיל המשתמש – שהמשתמש עשה במהלך עבודתו. ועם אנחנו כבר בקטע של דימויים, אז איפוס סביבת העבודה בכל איתחול זה ממש כמו איבוד הזיכרון לטווח קצר של לאונרד (ההוא ממנטו), ושמירת השינויים בפרופיל הם ממש כמו הקעקועים שהוא נאלץ לעשות לעצמו כדי לזכור דברים חשובים. כי בינינו, מה יותר חשוב מהחתימה שלנו באאוטלוק, ללא ספק שווה קעקוע.

שכבת האפליקציות – יותר ויותר ארגונים מבינים שאין שום הגיון להמשיך במסורת ארוכת השנים של התקנת אפליקציות מקומיות על המחשבים והמשך תחזוקתן ושידרוגן בכל המחשבים הרלוונטיים. הרבה מהם מבינים שאפליקציות וירטואליות יכולות לפתור להם המון בעיות. שהרבה יותר פשוט להחזיק אפליקציות במקום אחד, לדאוג לתחזוקתן ושידרוגן במקום אחד. פעם אחת בלבד לכל אפליקציה, ואז להפיץ אותן למחשבי המשתמשים. גם המילה להפיץ במקרה הזה מקבלת משמעות חדשה, שלא כמו שכולנו הינו רגילים – וחלקנו עדיין – הפצה של אפליקציה היתה אומרת למעשה התקנתה במחשבים, במקרה של אפליקציות וירטואליות, אין שום התקנה במחשב של המשתמש, האפליקציה באמת קיימת שם והמשתמש באמת יכול להפעיל ולעבוד איתה, אבל היא לא מותקנת, אלה פשוט רצה על המחשב ומשתמשת במשאבים שלו לעבודתה השוטפת. זה חוסך כאמור התקנה של האפליקציה בכל המחשבים הרלוונטים ותחזוקתה בהם. בנוסף לזה , אפליקציות וירטואליות מכניסות את המושג ‘התנגשות אפליקציות’ עמוק לפנתיאון, הרי כל אפליקציה רק רצה על המחשב, לא מותקנת בו, ככה שהיא יכולה במקרה הגרוע ביותר להתנגש אולי עם עצמה.

Citrix Dazzle מאפשר לארגון ליצור קטלוג של כל האפליקציות המורשות לעבודה ולספק למשתמשים את האופציה "להירשם" לאותן האפליקציות בהן הם רוצים להשתמש, אותה הירשמות תישמר בפרופיל המשתמש והאפליקציות שהוא נרשם אליהן יהיו זמינות תמיד, מכל סביבה שהמשתמש ייתחבר אליה (שרת XenApp,תחנת XenDesktop או אולי המחשב האישי) תחשבו על זה כ- Apple Store עבור אפליקציות. האפליקציות יכולות להגיע כ- Hosted על שרת ה- XenApp (published application רגיל, מצב בו המשתמש מקבל את התצוגה של האפליקציה שרצה על שרת ה- XenApp), כ- Streaming למחשב שלו (ע"י פירסום האפליקציה בחוות ה- XenApp אבל הרצתה בסופו של דבר על תחנת המשתמש, ולא משנה אם זה תחנת VDI או תחנה רגילה) ובעתיד ה- Dazzle יתמוך בפירסום אפליקציות שיגיעו מ- App-V, מוצר הוירטואליזציה של אפליקציות מבית היוצר של מיקרוסופט.

clip_image002

שכבת הפרופיל – אולי כלפי חוץ נראת כמו משהו שאין מה לחדש בה יותר מדי, אבל למעשה בזמן האחרון דווקא התרחשו בה שינויים שכדאי להכיר.
יותר חברות בתחום מבינות שלא משנה עד כמה המוצר הסופי שלהם טוב, עד כמה הוא יציב או כמה features יש לו, מה שקובע בסופו של דבר זה חווית העבודה של המשתמש הסופי, שהוא לא צריך לשנות כהוא זה את אופי העבודה שלו בגלל שה- IT החליט לעבור לעבודה ב- VDI\SBC\Application Virtualization (מחק את המיותר).
מיקרוסופט הכניסו ב- Windows Server 2008 את ה- Group Policy Preferences אשר מפשט מאוד את העבודה עם הגדרות המשתמש. Citrix שחררו ממש לא מזמן את ה- User Profile Manager, אשר נועד לפתור את בעיית הפרופילים שקיימים בסביבות XenApp וסביבות XenDesktop. בעיות כגון זמני כניסה ארוכים מדי, שכתוב של פרופיל במקרה של שינויים ומנגון בעייתי מלכתחילה.
כל אלה – ביחד או בנפרד – מאפשרים לנו בסופו של דבר לנהל את סביבת העבודה של המשתמשים בצורה חכמה ודינמית יותר, כך שלמשתמש יהיה שקוף אם הוא יעבוד היום בתצורת SBC ,מחר ב- VDI ומחרתיים על המחשב האישי שלו. בכל תצורה הוא יקבל את אותן ההגדרות שהוא הגדיר לעצמו.

הפרדת הסביבה לארבעת השכבות המדוברות מאפשר למנהלי המערכות להיות מצד אחד גמישים כמעט לגמרי בביצוע שינויים בסביבת העבודה וזאת מבלי לפגוע בסביבת העבודה של המשתמש, על השינויים שהוא עשה והאפליקציות שהוא התקין עליה.

במקרה של בעיה בשכבת מערכת ההפעלה, אנחנו פשוט יכולים להלחיף את השכבה באחת תקינה – או לחילופין לבחור שהשכבה תתאפס בכל איתחול – לבקש מהמשתמש לבצע איתחול למחשב והוא יכנס לסביבה עבודה תקינה עם כל התוכנות שהוא רושם אליהן, עם כל השינויים שהוא ביצע בסביבה.
אתם בטח תוהים איך זה מתקשר לאותו בחור עם הפירמוטים וההתקנות, אז זהו, שכבר לא ממש צריך אותו. מצטער בנאדם.

השינוי שמסתתר מאחורי שלוש אותיות

אהוד ברץ
תגים: ,

לקראת שנת 2000, כאשר רבים היו בטוחים כי מרבית מערכות המידע יקרסו בעקבות באג Y2K, הסתובבה בדיחה פופולרית אודות אנשי ה-IT: "תסמכו על אנשי הטכנולוגיה, שייקחו בעיה גדולה ויצמצמו אותה לשלוש אותיות. הרי זה מה שגרם לכל הבעיה מלכתחילה".

שלוש האותיות הפופולריות של ימינו, להבדיל, הן DCT – קיצור של Data Center Transformation. הפעם לא מדובר בפתרון באג, אלא בצעד יזום: פרויקטי טרנספורמציה ומעבר לדור הבא של התשתיות, מאפשרים לארגונים להפיק ערך עסקי מרבי מהטכנולוגיות העומדות לרשותם. זאת, באמצעות שיפור הדינמיות והגמישות, אופטימיזציה של התשתיות הטכנולוגיות, הרחבת יכולות האוטומציה והניהול מרחוק של מערכות, וצמצום עלויות שוטפות.

HP הינה מהמנועים הגלובליים שמקדמים את תחום ה-DCT. אבל לפני שאנחנו מובילים את הלקוחות למהפך, ניסינו זאת על עצמנו, והיינו לאחד הארגונים הראשונים בעולם שיישמו בפועל טרנספורמציה אמיתית ומלאה – תוך צמצום מספר מרכזי המחשוב הגלובליים שלנו מ-100 אתרים ויותר ל-3 בלבד, תוך חיסכון של כמעט מיליארד דולר בשנה.

אחת השותפות העיקריות שלנו בהנעת תחום ה-DCT, הינה אינטל, שגם כן לקחה על עצמה להוכיח באופן מעשי כיצד מבצעים DCT נכון ברמה גלובלית. כתוצאה, קטן השטח הכולל של מרכזי המחשוב שלה מסביב לעולם, מכ-42,000 מ"ר לכ-27,000 מ"ר. בשנתיים הראשונות לפרויקט, 2007-2008, חסכה החברה רכש מערכות בסך מוערך של כמעט 110 מיליון דולר. בסך הכל, גם אינטל צופה חיסכון מצטבר של כמיליארד דולר. לא רע בשביל שלוש אותיות…

הניסיון המצרפי של HP ואינטל ב-DCT, בא לידי ביטוי בחודש מרץ האחרון, כאשר אינטל הציגה את הדור החדש של מעבדי Intel Xeon מבוססי מעבדי ארכיטקטורת המעבדים החדשנית Nehalem, ו-HP השיקה את שרתי הדור החדש HP ProLiant G6. הן השרתים והן המעבדים שמניעים אותם, הינם תוצר ישיר של תובנות הנובעות מההתנסות בגוף ראשון בביצוע DCT מקיף ברמה גלובלית – ומהווים תשתית המאפשרת ללקוחות לשכפל את ההצלחה גם במרכזי המחשוב שלהם.

להיות עם (תוכן) ולהרגיש בלי (נסיעות, עלויות).

עדי מור-בירן

אני מודה – אני מתרגשת.
בעוד מספר שעות (מחר, 10 בבוקר שעון ישראל) נפתח הכנס הווירטואלי - הראשון מסוגו ב HP Software.

הכנס, ששמו (הארוך!) הוא:
Functional, Performance and Security Testing in Today's Application Reality
יסקור למעשה את הטרנדים, החידושים והטכנולוגיות בתחום בדיקות האיכות על כל היבטיה.

אז למה אני מתרגשת?

ראשית, כי מדובר באמת בפלטפורמה ייחודית ואפילו "מגניבה". לא סתם עוד מצגת בשיחת ועידה… מדובר בכנס של ממש: כולל תערוכת ביתנים שלנו ושל שותפים, אולמות שונים למסלולים ובהם הרצאות בנושאים שונים ע"י טובי המרצים בעולם, הדגמות חיות של פתרונות התוכנה של HP, ויכולת אינטראקטיבית מקיפה.

חווית ה"שיטוט" בכנס וההשתתפות בהרצאות דומה לחווית "עולם ווירטואלי".
לא מאמינים – תציצו בתמונות למטה, ותקבלו הצצה לחוויה…

אולם ההרצאות

תערוכת ביתנים

 

 

 

 

 

תודו, יפה!

הסיבה השנייה להתרגשות היא העובדה שאנו, הצוות הישראלי, לוקחים חלק פעיל באירוע הבינלאומי הזה. בכנס יהיה ביתן ישראלי, אותו יאיישו (באמצעות צ'ט) נציגי HP Software מארגון הפיתוח ומארגון המכירות, ובו ניתן יהיה לקבל הסברים, חומרים, והדגמות מהצוות. והכול… בעברית.
אורחי הכבוד שלנו בכנס הם חברי פורום IQAMF (פורום מנהלי QA הישראלי).

הסביה השלישית  להתרגשות היא המרצים והתכנים בכנס: את ההרצאה המרכזית באירוע יישא האנליסט דייב ווסט, מחברת המחקר פורסטר, בנושא "הצלחה בפיתוח Agile ותהליכים רזים". בתום ההרצאה, תינתן לקהל אפשרות לשאול את האנליסט שאלות מקצועיות. בנוסף, לאלו מכם שלא הזדמן להם להשתתף בכנס השנתי שקיימנו ב 8.7.09 באיירפורט סיטי – זו הזדמנות נפלאה לשמוע את ההרצאה המאלפת של קיילב סימה (שבמהלכה הוא פורץ בזמן אמת לאתרים ידועים ומאובטחים – חוויה מטלטלת).
בסה"כ יתקיימו מעל ל 40 הרצאות – כך שקצרה כאן היריעה מלפרט את כולם, אך את אג'נדה מלאה של הכנס ניתן למצוא כאן.

לא מספיק מעניין? אז מה דעתכם על התחרות? איזה תחרות, אתם שואלים? בכנס תתקיים ייחודית לפריצת 10 מעגלי אבטחה בעוצמות שונות -
"24-Hour Live Hacking Challenge". התחרות תאפשר לאנשי מקצוע לבחון את אתגרי האבטחה מצידם השני, וללמוד דרך עיני ההאקרים.

בקיצור – אני ממליצה בחום להשתתף.
בלי נסיעות מיותרות, בלי הוצאות כספיות – עם הרבה תוכן מרתק וחוויה ווירטואלית חדישה. השתכנעתם?

נתראה שם מחר!

(הכנס יתקיים משעה 10:00 עד שעה 18:00- שעון ישראל)

עדי

נ.ב. כיאה לפעילות אינטרנטית אמיתית – הכנס מלווה בטוייטר – התחברו כאן לעדכונים מהשטח: http://twitter.com/HP_ALMshow

ירוק זה אנחנו !

יקי שאלתיאל

שבועון החדשות "ניוזוויק" דירג את 500 החברות הציבוריות ה"ירוקות" ביותר בארצות הברית, והעניק את המקום הראשון בדירוג לענקית המחשבים HP. הדירוג מתפרסם בגיליון מיוחד שיצא אתמול (ב') לדוכנים. איסוף הנתונים וניתוחם נמשך כשנה וחצי ונתקל בלא מעט קשיים – ולא מעט ביקורת.

במ

תגים של Technorati:‏

קום השני בדירוג – חברת המחשבים דל, ובמקום השלישי יצרנית הקוסמטיקה ג'ונסון & ג'ונסון. במקום הרביעי יצרנית השבבים אינטל, במקום החמישי IBM, ואחריה חברת השירותים הפיננסיים State Street, חברת מוצרי הספורט NIKE, חברת התרופות Briston-Myers Squibb, חברת המחשבים Applied Materials וסוגרת את העשיריה הראשונה, רשת בתי הקפה סטארבקס.

לקריאת המאמר המלא:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3780203,00.html

 

החברות דורגו על בסיס שלושה קריטריונים עקרוניים, שהכילו בתוכם מאות מדדים: הקריטריון הראשון היה טביעת הרגל הסביבתית של החברה, שכללה פליטות גזי חממה, ייצור פסולת רעילה, ניצול משאבים טבעיים ועוד. כל אלה שוקללו לכדי 45 אחוז מהציון הכללי.

כדי לא ליצור הטיה לטובת חברות מסויימות הוכנסו לדירוג שני קריטריונים נוספים. הקריטריון השני הוא המדיניות הסביבתית המוצהרת של החברה, לרבות העמידה שלה בתקנים וחוקי סביבה והמדיניות שלה בנושא שינוי האקלים – שהיו גם הם 45 אחוז מהציון הכללי. הקריטריון השלישי שהוכנס כמרכיב בדירוג היה המוניטין ה"ירוק" של החברה על פי סקר שבוצע בין מנהלים, אנשי אקדמיה, עיתונאים ופעילי סביבה. הוא היה שווה 10 אחוז מהציון הכללי.

הדירוג בוצע על ידי שלוש חברות הייעוץ הכלכלי מהמובילות בעולם – KLD, Trucost ו-Corporate Register, ובליווי של אנשי אקדמיה וראשי ארגוני סביבה מהמובילים בארה"ב. (עוד על שיטת הדירוג – קראו כאן)

השילוב של שלושת הקריטריונים היה הפתרון שמצאו בניוזוויק לבעיה הקשה ביותר שעמדה בפניהם: איך משווים באמת את התפקוד הסביבתי של חברת מחשבים, חברת נפט ובנק השקעות. "זה היה קצת כמו להשוות תפוזים ותפוחים… כמו לבדוק מי אתלט טוב יותר – הגולפאי טייגר וודס או כדורסלן ה-NBA לה-ברון ג'יימס?", הסבירו בניוזוויק. אם הדירוג היה מבוסס רק על טביעת רגל סביבתי, היה יתרון מובנה לענפי תעשייה מסויימים כמו טכנולוגיה, בנקאות ובריאות.

הייתה גם בעיה של התאמת המידע שסיפקו החברות. לעיתים שיטות המדידה שלהן היו שונות – והתוצאות בהתאם – ולעיתים הן נמנעו מלמסור מידע כלל. לשם כך נעזרו בניוזוויק בחברת Trucost שמתמחה בהערכת פליטות גזי חממה של חברות שאינן מספקות מידע בנושא. ובכל זאת, בניוזוויק ציינו כי מתוך 100 הראשונות – 70 מסרו מידע באופן חופשי.