טכנולוגיה לארגונים

את שני הפוסטים הקרובים, אני רוצה להקדיש לנושא שצובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הערך הכפול שלו: טכנולוגיה ירוקה. למה ערך כפול? כי שימוש בטכנולוגיה ירוקה תורם הן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים שלנו – והן לצמצום ההוצאות, כלומר לשורה התחתונה.

בפוסט הנוכחי, אתמקד במה שנחשב כתו איכות הסביבה המוביל למוצרי חשמל ואלקטרוניקה – ENERGY STAR, שמונפק על ידי EPA, הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה. על אף שמקורו בסוכנות פדרלית אמריקאית, התו הינו בעל עוצמה גלובלית, ונחשב כחותמת מקובלת לכך שהמוצר הנרכש עומד בסטנדרטים מחמירים בכל הקשור לצריכת אנרגיה יעילה וחסכונית.

עד לאחרונה, התרגלנו לחפש את תו התקן הסביבתי על גבי מדפסות, צגים ומחשבים אישיים. אך לפני חודשים ספורים, העניקה EPA לראשונה תו ENERGY STAR גם לשרתים. זאת מתוך הבנה, כי גם ארגונים התחילו לשלב את "מידת הירוקות" של מוצרים בשיקולי הרכישה.

הראשונים לקבל את התו, היו השרתים הנמכרים ביותר בעולם, כמובן מבית HP השרתים HP ProLiant DL360/DL380. מיד עם קבלת חותמת האיכות, הכרזנו על סדרת פעולות להרחבת מעגל השרתים שיעמדו בתקני ENERGY STAR, ובהם: DL180, DL160, DL320, DL350, DL370 ו-ML150.

למעשה, כל דור השרתים G6 תוכנן תחת דרישות גבוהות ביותר בכל הקשור לצמצום צריכת החשמל. בכך, כאמור, אנחנו מרוויחים פעמיים: מסייעים ללקוחות לחסוך הוצאות גבוהות לאורך חיי השרת, ובמקביל מציבים את HP כמובילה עולמית בשמירה על איכות הסביבה – בספטמבר האחרון דורגנו במקום הראשון ברשימת 500 החברות הציבוריות הירוקות של השבועון "ניוזוויק".

שיתוף הפעולה של HP עם EPA בפיתוח מוצרים הינו חשוב – אבל אינו מספיק. להצלחה תורמים מעבדי אינטל, שבפני עצמה אימצה אסטרטגיה של שיתוף פעולה הדוק עם הסוכנות. כתוצאה מכך, המעבדים החדשים בארכיטקטורת Nehalem) Xeon 55xx) מתוצרת אינטל מתוכננים מראש בהתאמה ל-ENERGY STAR, ובכך מסייעים לפלטפורמות החומרה שלנו, בתוכן הם משולבים, להיות ירוקות וחסכוניות יותר.

ראיון מעניין עם אנדרו פאנרה, מנהל פיתוח מוצרים ב-EPA, בנושא פיתוח מוצרים טכנולוגיים ידידותיים לסביבה, ניתן לשמוע באתר:

http://video.intel.com/?fr_story=bf8995027aa3edf0f65d7d8d6a8543b1c9a35b43&rf=bm

היי לכולם
יותר ויותר מידע בארגון, חדר שרתים שהולך וגדל, הצורך בכלי ניהול מתקדמים ממשי מתמיד….
בטח חשבתם לעצמכם איך מעבירים את כל האינפורמציה הזאת ללקוח ב5 דקות?
אז מצאתי את הסרטון אנימציה הזה, הוא נטול ראיונות עומק של אנשי מקצוע וללא מידע מיותר
צפייה נעימה

הדס

בהמשך לחלק הראשון של הכתבה,כעת אני מעוניין להרחיב יותר על הפתרון של VMWARE ועל המוצר הנהדר שלנו BladeSystem Matrix – וכיצד כל זה מתקשר למחשוב עננים.

VMWare כמאפשרת מחשוב ענן

VMWare Cloud מספקת את מרבית רכיבי הפתרון :

אוטונומיות – כל מכונה וירטואלית היא למעשה יישות עצמאית של מערכת הפעלה ויישום.

פרסום – המערכת מרכזית Virtual Center -  מנהלת את המכונות הוירטואליות ומאפשרת לנהלן במקום מרכזי. כלים נוספים של Life Cycle management מאפשרים מעקב אחר מחזור החיים של מכונה מהקמה עד ארכוב או ביטול.

רמת שרות – היכולות של  VMware vCenter CapacityIQ ויכולות ה DRS מבטיחות זיהוי וניתוח משאבי מחשב פנויים והקצאתם ל"יחידות השרות" והבטחת רמת השרות. אולם, לא די בכך, ליישומים המותקנים ב"יחידות השרות" דרישות משלהן מוצר ה VMware vCenter AppSpeed  מאפשר ניטור של התנהלות היישומים בסביבה הוירטואלית והבטחת הסכם רמת השרות. המערכת מרחיבה את היכולות ע"י "גילוי" וזיהוי של התנהגות האפליקציה ובניית "מפת היישום" ועל ידי כך לאפשר בחינה מתמדת של רמת השרות והקצאה של משאבים נוספים.

תהליכי עבודה ואוטומציה – VMware Orchestrator  מאפשר בניית תהליכי עבודה למימוש בסביבה הוירטואלית אם כמענה על ארוע (ירידת רמת שרות, נפילת שרת וכד') או כתזמון של תהליך.

חיוב ומודל כלכלי – VMware vCenter Chargeback מאפשר דוחות מסודרים המציגים את רמת השימוש של המכונות הוירטואליות במשאבי המערכת, הכנסת מקדמי עלות לכל אחד מהרכיבים והפקת "חשבוניות שימוש" למשתמשי המערכת.

HP BladeSystem Matrix

יכולות VMWare  נותנות מענה מצויין לעולם הוירטואלי. אולם, מתחת לעולם הוירטואלי "מסתתר" העולם המוחשי. עולם של שרתים, רשתות תקשורת, רשתות אחסון ומערכות אחסון. HP מרחיבה את הפתרון כך שיכלול את העולמות האלו.

מוצר ה HP BladeSystem Matrix – מאפשר את כל היכולות של VMWare שהוצגו קודם עם התוספת המשמעותית של ניהול הסביבה הפיסית.

פתרון זה מטפל :

ניטור וניהול שרתים פיסיים – ניהול סביבות מעורבות של שרתי וירטואלים ושרתים פיסיים כולל טיפול במחזור החיים שלהם וניהול ה"חיים המשותפים" העברה דינמית מסביבה וירטואלית לפיסית, פיסית לפיסית, פיסית לוירטואלית. הקצאה דינמית של שרתים פיסיים או שרתי VMWare ESX  להוספת משאבי עיבוד וארוח של סביבות וירטואליות או פיסיות

ניהול דינמי של רכיבי התקשורת – לא עוד עשרות כבלים, אופטיים ונחושת, לא עוד כתובות Mac Address, WWN מוקשחות לרמת הכרטיס כי אם פתרון המאפשר הקצאה דינמית של רוחבי פס לרשתות השונות והגדרות ושינויים ברמת תוכנה. Virtual Connect Flex10 מאפשר תשתית תקשורת מקיפה ודינמית לשרתים פיסיים בקלות של העבודה בשרתים וירטואליים.

ניהול דינמי של משאבי אחסון – הפתרון מאפשר ניהול דינמי של מערך אחסון. הקצאה דינמית של שטחי אחסון, מאגר של מכונות פיסיות ווירטואליות והפצה של השרתים

אוטומציה – המערכת מבצעת גילוי של משאבי מיחשוב במערכת וביצוע תהליכי עבודה אוטומטיים אם כמענה על ארוע או על-פי תזמון ואוטומציה של תהליך להשלמת המשימה. רכיב ה orchestration מאפשר את הבנייה של תהליך העבודה מאוסף היישויות של משאבים שמוקצים מתהליך ה"גילוי".

ניהול עלויות – עלויות חשמל וקרור הופכות להיות משמעותיות מיום ליום. הן בהיבט הירוק של כלל האנושות והן בהיבט הכלכלי הפשוט ומיידי. יכולת המערכת לנהל את צריכת החשמל, הקטנת צריכה בצורה דינמית והיכולת להגיע לרזולוציה של צריכת החשמל למעבד הביאה את HP  להיות המובילה בנושא זה בעולם. המערכת מאפשרת ניהול דינמי של המשאבים הנדרשים ואף לנהל "ספים" של צריכת חשמל והקטנה למינימום של עלויות אלו.

ניתוח קיבולת ודרוג משאבים – המערכת מאפשרת לנתח את המשאבים שהתגלו במערכת ולדרגם לטובת הניצול שלהן ולבצע החלטות של העברת יישומים ושרתים מסביבות פיסיות לוירטואליות ולהיפך ובה במידה מסביבה פיסית אחת לאחרת.

ניהול רמת השרות – המערכת מאפשרת ניטור כלל הרכיבים וטיפול בארועי כשל של משאבים פיסיים.

 סכום

פתרון שלם של בניית ענן צריך לתת מענה לכל חלקיו. החל מהתשתית הפיסית דרך התשתית הוירטואלית, דרך היישומים, דרך חווית המשתמש ועד ההגדרה עיסקית. HP  ו VMWare מאפשרות פתרון שלם ומקיף למרבית השכבות (לא כולל היישומים עצמם). ניתן להרחיב את זה לרמה העיסקית ע"י מימוש כלי Software  HP ותפישת Business BTO Technology Optimization להבנת הערך העיסקי של ארוע בתשתיות הארגון. פתרון מסוג זה יבהיר את הקשר בין ה IT ליעדי הארגון העיסקיים ויאפשר למנהלי ה IT להתמקד בפיתוח ושרות הארגון מבחינת פיתוח ועמידה ביעדים עיסקיים  ופחות בתחזוקה וניהולה.  

אשמח לתגובות ושאלות בנושא

מני

כאשר מדברים בעולם השרתים על "הדבר החם הבא", בדרך כלל מדובר במוצר שהוא חם תרתי-משמע: גם לוהט טכנולוגית וגם מייצר חום רב כאשר משתמשים בו. דיסקים, זיכרונות, מעבדים או אמצעי גיבוי – כל אלו פולטים חום בעת הפעלתם ומחייבים להקים מערכות קירור שתופסות שטח כמעט זהה לרצפת השרתים אותה הם מקררים.

בעיית הקירור הופכת למשמעותית מאוד בשנים האחרונות, והביאה בשנים האחרונות לפיתוח של מספר טכנולוגיות מעניינות, כגון Dynamic Smart Cooling של HP או Data Center Manager של אינטל. אלו מאפשרות ניטור וניהול חכמים של משאבי הקירור החל מרמת מרכז המחשוב כולו ועד רמת השרת הבודד ואף המעבד. זאת, לצד פיתוח רכיבי חומרה שצורכים פחות חשמל ובהתאם פולטים פחות חום.

לצד זאת, מתבצעת חשיבה "מחוץ לקופסא", או לפחות "מחוץ למארז השרתים" – וחברות הטכנולוגיה החלו להשקיע במחקר בתחומים שלכאורה אינן מתחום עיסוקן: תכנון פתרונות הקירור עצמם. למה הן עושות זאת? בעיקר, מכיוון שהן רואות את המחקרים הללו כחלק מהאחריות ומההסתכלות ההוליסטית שלהן כמובילות שוק גלובליות.

בעשר השנים האחרונות, מתבצע מחקר מקיף ב-HP Labs בתחום זרימת הקירור בחלל החדר. השילוב בין תוצאות שהתקבלו במחקר לבין הניסיון הנצבר של HP בהקמת וניהול מרכזי מחשוב, הביא לפיתוח מתודולוגיות לתכנון חכם ויעיל-אנרגטית של חדרי שרתים.

מרק הרד, מנכ"ל HP, נוהג לספר אנקדוטה על הביקור הראשון שלו במרכז המחשוב של HP Labs בפאלו-אלטו. עם כניסתו, הוא הופתע לגלות כי בחדר שוררת טמפרטורה של 23-24 מעלות, במקום ה-16 מעלות המאפיינים חדרי שרתים. בתחילה הוא חשב שמדובר במצב לא שגרתי, אבל אז הוסבר לו כיצד בתכנון נכון ניתן לקרר רק נקודות ספציפיות, במקום "להקפיא" את החלל כולו.

מחקר מעניין נוסף נערך לאחרונה באינטל. בחברה פיתחו את ה-Air Economizer, שמהווה שינוי תפישתי לעומת מערכות הקירור הנפוצות כיום: במקום לשאוב אוויר חם ממרכז המחשוב, לקרר אותו ולהזרים אותו פנימה בשנית – ה-Air Economizer פולט את האוויר החם החוצה, שואב אוויר "טרי" מבחוץ, מקרר אותו ומזרים אותו לתוך מרכז המחשוב.

זאת, כמובן, תוך ניטור ונטרול משתנים כמו לחות או אבק, ומעבר לסירקולציה של האוויר כאשר התנאים בחוץ הופכים לקיצוניים מדי.

על מנת לבחון את המערכת בתנאי אמת, בנתה אינטל מרכז מחשוב ייעודי באמצע המדבר, ובו 900 שרתים, שהותקנו בצפיפות גדולה והופעלו בעומס גבוה מהממוצע. מרכז המחשוב נחצה לשני חלקים עצמאיים: מחציתו קוררה באופן מסורתי, ומחציתו באמצעות ה-Air Economizer.

לאחר 10 חודשים של פעילות רצופה, כאשר שני החלקים מציגים רמת ביצועים ותקלות שווה, נמצא כי החלק שקורר באמצעות ה-Air Economizer חסך 74% מעלות הקירור בהפעלה מלאה. מכיוון שהמערכת פעלה רק 91% מהזמן (כאמור, בהתאם לשינויים קיצוניים במזג האוויר), נרשם בסופו של דבר חיסכון של 67% בעלויות הקירור.

במרכז מחשוב של 10 מגה-ואט, מדובר בחיסכון צפוי של 2.87 מיליון דולר בשנה.

עוד על המחקר של אינטל ותוצאותיו, ניתן לקרוא במסמך:

http://www.intel.com/it/pdf/Reducing_Data_Center_Cost_with_an_Air_Economizer.pdf

או לצפות בסרטון:

http://video.intel.com/?skin=oneclip&fr_story=2d6e0fbbef76b72c6119cc7fe7889bba20cb5192&rf=ev&autoplay=true

אהוד

עד לפני מספר שנים כל מה שהיה דרוש על מנת להאיץ את התוכנה החביבה עלינו היה פשוט לקנות מעבד מהיר יותר, החיים של מפתחי התוכנה היו קלים יחסית, יצרני המעבדים עמדו בתחזית Moores law וכל שנה הם הצליחו למקם מספר עולה וגדל של טרנזיסטורים במעבד יחיד.

מגמה זו המשיכה עד לנקודה שבה היצרנים החליטו לשנות אסטרטגיה ובמקום לייצר שבב אחד מהיר בכל מעבד הם עברו לייצר מספר ליבות איטיות יותר המסוגלות לבצע מטלות יחדיו, במצב חדש זה לא די לקנות מעבד מהיר יותר כדי להאיץ את אותה תוכנה, יש לבצע שינוי בקוד כך שפעולות מסויימות ימוקבלו וירוצו במספר Thread-ים בו זמנית.

אוקיי נשמע פשוט למדי לא? אז זהו שלא כל כך, הפרדיגמה הנפוצה כיום בשפות כמו Java ו C# לכתיבת קוד מקבילי הינה shared state with locks, כלומר ישנו איזור משותף בזיכרון אליו ניגשים מספר Thread-ים, האמצעי לסנכרון גישה זו הינו באמצעות מנעולים שעל כל Thread לרכוש טרם הוא ניגש למקטע זה, גישה זו יוצרת מספר בעיות:

• היא מבוססת על מוסכמה, כלום בשפה לא מכריח אותנו לרכוש מנעול וקל שלא לשים לב שאנו ניגשים לאיזור משותף.
• אי דטרמיניזם, המפתח לא מסוגל לדעת מראש כיצד תבוצע הגישה ובאיזה סדר, לא רק שקשה לחזות התנהגות עתידית קשה מאוד גם לשחזר מצבי קצה (למשל מחשבים עם מספר ליבות שונה יצרו תזמונים ובאגים שונים).
• dead locks, מצבים בהם Thread -ים נועלים זה את זה באמצעות מנעולים אותם רכשו.

ניתן למעשה לצמצם את הבעיה למוקד אחד והוא shred state, למעשה בכל פעם שאנו מבצעים השמה למשתנה אנו שומרים מצב כלשהוא בזיכרון, במידה והשפה מאפשרת השמה מרובה (כמו רוב השפות ה imperative – יות) אזי אנחנו יכולים לדרוס ערך ישן בחדשת יכולת זו בשילוב גישה למידע זה ממספר גורמים (thread – ים) בו זמנית גורמת לבעיות שציינו קודם.

אז מה הן האלטרנטיבות בעצם?

אז בואו נחזור אחורה בזמן ל 1936, שנה בה Alonzo Church פיתח מערכת חישובית בשם Lambda calculus השקולה בכוחה ל Turing machine, מערכת זו היוותה את הבסיס למשפחה עשירה של שפות תוכנה בפרדיגמה פונציונאלית (functional programming languages).

איך זה מתקשר לנושא?

ובכן אם נחשוב לרגע על פונקציה f(x) = y פונקציה זו תחזיר את אותה תוצאה ולא משנה כמה פעמים נפעיל אותה, היא אינה תלויית זמן או מקום, תוצאתה מובטחת לנו תמיד, כך שלא משנה כמה Thread – ים יפעילו אותה תמיד נקבל תוצאה תקינה, אותן שפות פונקציונאליות (כמו Lisp למשל) מאפשרות יצירת תוכניות שלמות המורכבות כולן מפונקציות, תוכניות כאלו הינן "טהורות" במובן הזה שהן נטולות side effects (אין שום פרמטר חיצוני המשפיע על ביצוען), מובטחת לנו אותה תוצאה תמיד עבור אותם ערכים.

יתרון זה הוא גם חיסרון שכן תוכנה ללא side effects לא תעשה דבר מלבד לחמם את המעבד (IO הוא תוצר לוואי), לכן כל השפות הללו אינן "טהורות" הן מאפשרות side effects, באמצעות סגמנטציה של הקוד אנו יכולים לבודד קטעים "טהורים" מקטעים שאינם ולהבטיח נכונות ללא תלות במספר ה Thread-ים.

אלטרנטיבה נוספת מגיעה מעולם ה Data bases, אם נזכר לרגע אנו פועלים מול RDBMs-ים לא פעם באלפי גישות מקבילות לאותן פיסות מידע, הדרך שבה מנהלים מסדי נתונים את עקביות המידע בהם היא באמצעות transactions, כל תהליך המבקש לגשת למידע עושה זאת במסגרת transaction, במידה והתגלה קונפליקט אזי אחד (או יותר) מהתהליכים המעורבים "זוכה" לכך שכל השינויים שהוא ביצע מגולגלים לאחור (הוא יכול להתחיל את עבודתו מבראשית במועד מאוחר יותר).

גישה זו אפשרית גם בניהול גישה למקטעי זיכרון משותפים בתוך process, היא זוכה לשם Software transactional memory או בקיצור STM הרעיון הבסיסי דומה לתהליך שהזכרתי קודם, במקרה בו מספר Thread – ים ניגשים למקטע זיכרון עליהם לבצע זו במסגרת transaction, במידה ומאותרת אי עקביות (למשל תהליך אחד כותב ושני קורא את אותו מקטע) אזי אחד מהם מגולגל ומתחיל מבראשית, קיימים מספר מימושים מעניינים לגישה זו מעל ה JVM כאשר אחד הבולטים הינו בשפה Clojure עליה אני מתעתד לכתוב בעתיד.

הגישה האחרונה שאעסוק בה הפעם  Data flow programming נוטלת את ההשראה שלה מפסי יצור, דמיינו לרגע פס כזה המורכב משרשרת ארוכה של נקודות בכל נקודה קיים פועל (או מכונה) המקבל תוצרים מנקודות קודמות ומפיק תוצרים עבור המשך התהליך, מערכת כזו הינה מקבילית לגמרי (אין state משותף בין 2 רכיבים), דמיינו עשרות או מאות Thread-ים כל אחד מהם צורך מידע ומפיק מידע באופן בלתי תלוי בעמיתיו וקיבלתם מערכת שלא סובלת מאותן בעיות ש shread state גורם.

לסיכום, מהפכת ה multi concurrency תשנה את האופן שבו אנו מפתחים וצורכים אפליקציות, הולך להיות מעניין!

לאחרונה אנחנו נוגעים בנושאי "מיחשוב ענן". בפוסט זה אני רוצה לכתוב על נושא זה מזווית אחרת.

נתקלתי במחקר מעניין, שנערך על ידי ד"ר ג'ונתן קומי, חוקר ומרצה באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי, ולצידו חוקרים מאינטל (מייקל פטרסון ואנתוני סנטוס), ממיקרוסופט (כריסטיאן בלדי) ומ-HP (קלאוס-דיטר לאנג). המחקר בוחן מגמות לאורך זמן בביצועי שרתים, בהשוואה לעלות הרכישה ולעלות השוטפת של צריכת אנרגיה.

במחקר, ישנה התייחסות לארגונים שאימצו ראשונים את מודל המחשוב בענן.

אחת הטענות העיקריות של החוקרים הינה, שבמרבית החברות ישנה הפרדה היסטורית, ושגויה, בין עלות רכש ה-IT (המשויכת לתקציב חטיבת ה-IT) לבין עלות החשמל (המשויכת לתקציב חטיבת התפעול). כתוצאה, חטיבות ה-IT בוחנות שרתים בראייה של ביצועים מול עלות רכישה, תוך התעלמות מהיחס בין ביצועים לעלות האנרגיה.

התוצאה: בעוד שחוק מור המפורסם נשמר לאורך השנים ביחס שבין ביצועים לעלות רכישה (הכפלת ביצועים מדי שנה וחצי עד שנתיים, באותה רמת מחיר), הוא נשחק כאשר מדובר בעלות האנרגיה.

היכן השחיקה אינה מתרחשת? בארגונים בהם עלות צריכת האנרגיה נכללת בתקציב ה-IT. והיכן זה קורה? באופן טבעי, ספקי מחשוב בענן היו הראשונים לאחד בין שתי העלויות, והדבר העניק יתרון ברור בתחום זה לארגונים שאימצו את מודל הענן.

למעשה, ספקי מחשוב ענן הם היחידים כיום שיודעים לתמחר "שירות" או "צריכת כוח מחשוב", באופן שיכסה את העלות הכוללת הנדרשת לאספקתו. הדברים נכונים בין אם מדובר בספק חיצוני לארגון או בארגון גדול, שמפעיל ענן פנימי אשר מספק שירותים לזרועות השונות.

וכאשר ישנו ביקוש, ישנו גם מי שימלא את ההיצע. להערכתי, נראה בתקופה הקרובה יותר ויותר פתרונות, שיפותחו מראש לשמש במודל של "תשתית כשירות" (IaaS) כבסיס לענן. פתרונות אלו יבטיחו יעילות וחיסכון החל משלב הרכישה, דרך התפעול ועד שדרוג והרחבת יכולות בעתיד.

בינתיים, הושק החלוץ לפני המחנה, שמהווה פתרון IaaS מלא ראשון מסוגו: HP BladeSystem Matrix – תשתית מחשוב גמישה, שמתבססת על וירטואליזציה ומאפשרת אספקת שירותי תשתית בענן הארגוני. בליבת ה-Matrix פועלים מעבדי Intel Xeon החדשים, בארכיטקטורת Nehalem, אשר בפני עצמה תוכננה בהתאמה לדרישות הייחודיות של סביבות ענן. על המוצר תוכלו לקרוא יותר בפוסט הקרוב של עודד שיחור.

את המחקר המלא ניתן להוריד באתר אינטל:

http://download.intel.com/pressroom/pdf/servertrendsrelease.pdf

בכנס VMWorld האחרון היו הכרזות רבות ומשמעותיות. הכרזה מרשימה על 1,000,000 משתמשי  VMWare VDI, שיפורים משמעותיים בכלי הניהול והאינטגרציה, מערכות חיוב מובנות ומערכות ניטור "חכמות" (קצת גאווה בטכנולוגיה הישראלית  AppSpeed  ששובצה בVMWare). אולם, ההכרזה המשמעותית היא העלייה לאויר של 5 אתרים המציעים שרותי Infrastructure As A Service. לא העובדה שזה היה צפוי, לא העובדה שכבר כתבנו על זה והראנו איך לבנות את זה. מי שבקיא בתחום מיחשוב הענן יכול להעריך את הפרויקט הלוגיסטי והכלכלי הענק שמסתתר מאחרי "טכנולוגיה פשוטה למראה". נסו להעריך כמה שנות אדם נדרשו לבנות את המודל הכלכלי להשקעה, כמה שנות אדם נדרשו להגדיר את הסכמי רמת שרות וחוזי השרות המסתתרים מאחריהם, כמה שנות תכנון נדרשו להחליט על מיקום מרכז המחשבים המציע את השרות – שיקולים של עלות חשמל, מיזוג, צמתי תקשורת שלכל החלטה כזו השפעה על המודל העיסקי, איך מתחזקים את זה, מנהלים שינויים ובונים מנגנוני חיוב ושרות לקוחות.  

התועלות למשתמשים\חברות הן רבות :

1. שלם על פי שימוש.
2. תשתיות איכותיות ביותר עם "0" השקעה.
3. זמינות מכל מקום.  
4. פתרונות מובנים של גיבויים, אבטחת מידע, מערכות ניהול וניטור.
5. התחייבות הספק לרמת שרות.
6. פריסת תשתית באמצעות עכבר או API עם ממשק משתמש
7. אין כבילה, מברגים מסילות, ארונות תקשורת, ברזלים 
8. ניתן להעשות "באמצע הלילה" ב "0" זמן
9. "עשה זאת במו ידיך" מכל מקום בכל זמן
10. התוכנה מגדירה ומבקרת את התשתית

כגודל ההזדמנות כך גם הסיכון : מידע קריטי ועיסקי נשמר באתר "של מישהו אחר" שאת מקורותיו ומניעיו אנו לא תמיד מכירים. התלות בגורם לא מוכר שייתכן שסגירה שלו תסגור את העסק שלנו.

נכון, יש סיכון אבל, האם אנחנו לא מפקידים את היקר לנו מכל (כמעט…) כספנו בבנק. האם אין סיכון בכך? אני מניח שבתקופה הקרובה חברות המציעות שרותי ענן יחשפו עצמן למערכי בקרה ורגולציה מרצון דוגמת הבנקאות והביטוח על מנת לזכות בלגיטימציה הנדרשת לכך שאירגונים יעבירו אליהן את המידע שלהן.   

HP ו VMWare מציעות סוויטה שלמה של פתרונות תשתית דינמית להקמה ומימוש טכנולוגיית הענן. סוויטות אלו משלימות ולעיתים חופפות על מנת ליצור את "שרשרת השרות" ליצירת פתרון שלם.

לא מעט חברות קטנות יעשו בעתיד הקרוב שימוש בטכנולוגיות אלו ולא מעט חברות גדולות יארגנו מחדש את מרכזי המיחשוב שלהן בתצורת ענן.

אז מה כלול במחשוב ענן?

למחשוב הענן  פרשנויות רבות, תפישות שונות וסוגים שונים של פתרונות. החל מאספקת תוכנה\אפליקציה SAAS (Software As A Service) כשרות והדוגמא הנפוצה ביותר היא GMAIL, אספקת תשתית כשרות IAAS (Infrastructure As A Service) – אספקת יחידות עיבוד, רשת, אחסון כשרות וכלה בפתרונות PAAS (Platform As A Service) – אספקת תשתית אפליקטיבית כשרות לדוגמא .Net Services או JAVA.

התפיסה המרכזית מאחרי היכולת לספק שרות ענן היא היכולת לארוז "יחידת שרות".  הנושא של הגדרת "יחידת שרות" מלווה את עולם המחשוב מסוף שנת 1999 תחת המותג SOA Service Oriented Architecture.  תפיסת ארכיטקטורה זו המנסה לתת מענה לדרישות המיחשוב של ימינו. דרישות המאופיינות בהתקדמות טכנולוגית מהירה, שינויים רבים במודלים עיסקיים של חברות, דרישות תכופות לשינויי תוכנה, דרישות משתנות לעוצמות מיחשוב והיכולת להציב מודל כלכלי מאחרי הספקת שרות.

על מנת לספק שרות נדרשות "יחידת שרות" למספר פרמטרים מרכזיית

1. אוטונומיות – כל יחידה צריכה להיות עצמאית ובעלת משמעות על מנת שנוכל לשלב אותה עם יחידות אחרות שילוב זה מאפשר לקבל פונקציונאליות חדשה ובה במידה השילוב עם יחידות זהות יאפשר עוצמות מיחשוב רבות.
2. פרסום – על מנת לעשות שימוש ב"יחידת שרות" – צריך לדעת על קיומה, איך משתמשים בה, איך פונים אליה, מה היא עושה, ואיפה היא נמצאת, איזה גירסא וכד'.
3. רמת שרות – על מנת ליצור שרשרת שרות עם מחוייבות לרמת שרות. יש לתת את הדעת על שרידות וזמינות של כל "יחידה" ו"יחידה". חוזק השרשרת כחוזק החוליה החלשה ביותר ובהתאם לכך כל יחידה נדרשת למחוייבות לרמת השרות.
4. חוזה – רכיב מרכזי ב"יחידת השרות" הוא ההסבר הנלווה אליה. אותו מסמך שיאפשר למשתמש לדעת מפרט "יחידת השרות" פרמטרים להפעלה, רמת שרות, זמינות ועוד.
5. תהליך עבודה – על מנת לספק שרות ממספר יחידות נדרש רכיב המאפשר את יצירת תהליך העבודה בין היחידות. "הציור" שמראה את התהליך של אספקת השרות.
6. אוטומציה – מערכות האמורות לספק שרות עם יכולות של הגדלת משאבים וטיפול באירועים חריגים מצריכה תמיכה באוטומציה של התהליך וטיפול בחריגים. ארועים דוגמת הפצת "יחידת שרות"  חדשה, שילובה התקין במערכת וכד'.
7. בקרה תהליכית – יכולת לבקר את תקינות המערכות והשרותים כמו גם לבצע הרחבה של שרותים, הגדלה של מספר יחידות העיבוד, ובחינה קבועה של עמידה בהסכמי השרות שהוגדרו.
8. בקרה עיסקית – בחינה מתמדת של עמידה ביעדים העיסקיים שהוגדרו ל"יחידת העיבוד" ולשרשרת השירות", באותה מידה בחינה מתמדת של משמעות כשל של רכיב מסוים וכן מענה על שאלות What If.
9. אבטחת מידע – מערכת מרכזית לניהול אבטחת המידע, אופן העברה וניהול הרשאות בין "יחידות השרות" ועמידה בהגדרות אבטחת מידע.

בחלק השני של הפוסט, אני ארחיב יותר בנושא VMWare כמאפשרת מחשוב ענן ועל מוצ ה- HP BladeSystem Matrix.

נתראה בפוסט הבא….

מני

עובדה ידועה היא, כי אחת העלויות העיקריות בניהול חדרי מחשב, הינה עלות החשמל. העלות הזו נחשבת כ"כואבת" במיוחד, לאור העובדה שעלויות השוטפות הולכות ועולות משנה לשנה ומגמדות את עלויות הקנייה של הציוד. כיום, עלות התפעול הינה כ 50% מעלות האחזקה הכוללת.

בבואנו לשפר את היחס בין תפוקה לצריכת אנרגיה, יש לבחון ארבע שכבות: חדר המחשב, תשתית החומרה, המעבדים ושכבת האפליקציות. בכל הנוגע לשתי השכבות הראשונות, שיפור משמעו הפחתת הצריכה. בשתי השכבות האחרונות, שיפור משמעו ייעול – הרחבת התפוקה המתקבלת באותה השקעה.

HP משקיעה רבות בייעול שתי השכבות הראשונות. טכנולוגיות כגון: HP Thermal Logic, HP Dynamic Smart Cooling ו-HP Power Regulator; פריצות דרך בעולם ה-BladeSystem; ושירותי מומחה ייחודיים לתכנון חכם של פיזור השרתים בחדר המחשב – מאפשרים לצמצם משמעותית את עלויות הקירור בפרט וצריכת החשמל בכלל.

בנוסף, אנו משתפים פעולה עם יצרניות המעבדים, ובראשן אינטל, שמתמקדת בהרחבה מתמדת של יכולות העיבוד המושגות באותה השקעה אנרגטית – כלומר בשתי השכבות הנוספות.

מחקר שפורסם על ידי אינטל לאחרונה, ואשר התייחסתי אליו באחד הפוסטים הקודמים, ממחיש זאת במספרים: אינטל הריצה מערך יישומים זהה על גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon בעלי ליבה אחת, שהושקו בשנת 2005, בעלי צריכת חשמל של 800 וואט; ועל גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon 7400 בעלי שש ליבות, שהושקו בשנת 2009, בעלי צריכת חשמל של 692 ואט. על אף הירידה בצריכת החשמל, מעבדי הדור החדש הציגו ביצועים טובים פי 8.

לסיכום: ככל שתגבר המודעות של ארגונים לכך שבעידן הנוכחי אנרגיה "מומרת" למידע, כך נוכל לעזור ללקוחות טוב יותר להפיק תוצר רב יותר בהשקעה פחותה.

אני מניח שנמשיך לדבר עוד רבות על נושא האנרגיה בפוסטים הקרובים.

אהוד

בתחילת עבודתי ב HP הדרכתי לקוחות רבים. בתקופה ההיא היינו קבוצה אחת שנתנה תמיכה, עבודת קידום מכירות (Pre-Sales) והדרכה. ההדרכה ללקוחות ניתנה בבניין שלנו או באתר הלקוח, לדוגמא בטלרד (הי יאנה !). בשנים האחרונות מועברת ההדרכה המקצועית ע"י קבוצה שמבצעת רק זאת – הדרכה.

אבל בשבועות האחרונים אני מעורב בהדרכה מסוג אחר: התוכנית היא HP Graduates – University ומטרתה להכשיר סטודנטים, שרק יצאו מהאוניברסיטה, לעבודה ב HP. התוכנית היא כלל עולמית ובוצעה בהצלחה במדינות רבות. בישראל התוכנית התחילה באמצע ספטמבר עם 17 בוגרים מאוניברסיטאות שונות.

כ 18 מנהלים ובכירים מתוך HP יהיו מעורבים בהדרכה זו במשך 7.5 שבועות. במהלך שבועות אלו הבוגרים ילמדו את כלל המוצרים של HP, יתאמנו ביכולות מכירה, יכירו את מבנה HP לעומקו, יפתחו את אומנויות העברת המצגות שלהם ובעיקר ילמדו להכיר את החיים המטורפים של ה High Tech מבפנים.

17 הבוגרים נבחרו, לאחר מיון קפדני, מבין למעלה מ 350 סטודנטים שמילאו טפסי קבלה. כ 170 שיחות טלפון נערכו וכ 40 סטודנטים נשלחו למרכזי הערכה כדי לצמצם את הרשימה – ממש כוכב נולד.

זו הפעם הראשונה שקבוצה כל כך גדולה עוברת תהליך דומה בתוך HP. בוגרי אוניברסיטאות כבר נקלטו בתוך HP בשנים האחרונות אולם בכל שנה רק כ 2 עד 3 אנשים שהוכיחו את עצמם כנכס חשוב. (הי נועם ומיטל).

השנה, הבוגרים מביאים רעננות בצורת החשיבה ובאנרגיות החדשות שלהם ובעזרת הכלים שהם יירכשו, במהלך ההכשרה, הם צפויים להזרים דם חדש לשורות אנשי המכירות.

אני מאחל לקבוצה החדשה ולמדריכיה הצלחה בקורס הקרוב ובעיקר הרבה הרבה הנאה – כמי שעובד עבור החברה כבר 23 שנים, אני יכול להעיד כי העבודה מלאת אתגר, כרוכה בעבודה קשה אבל מלווה בהרבה רגעים של התרוממות רוח והנאה. אחרת – בשביל מה לקום בבוקר ?

בעולם הטכנולוגיה, ישנם פיתוחים שמשאירים אותי פעור פה מול עוצמת הרעיון – והיכולת לממש אותו. לעומתם, ישנם פיתוחים מלהיבים לא פחות, שמה שמדהים בהם הוא פשטות הרעיון. או במילים פחות גבוהות: איך לא חשבו על זה קודם?

דוגמא לרעיון כזה, מספקת טכנולוגיית FlexPriority המובנית במעבדי השרתים החדשים מבית אינטל בארכיטקטורת Nehalem (מעבדי Xeon 5500 ו-Xeon 7400).

במה מדובר? מי מאיתנו לא נתקל במצב, בו אנו מנסים להשלים משימה מסוימת, אך בכל מספר דקות מפסיקים את העבודה עקב הפרעה אחרת: שיחת טלפון, עמית שנכנס לחדר עם שאלה, הודעת דוא"ל הנושאת את הכותרת "דחוף!!!!" וכן הלאה. כל הפרעה כזו גוררת מחיר, אם בצריכת זמן ישירה ואם בזמן שנדרש לנו לחזור ולהתרכז במשימה המקורית.

גם בעולם השרתים קיימת בעיה דומה, כאשר מועמסות על המעבד דרישות רבות, חלקן בעדיפות נמוכה. הדברים נכונים במיוחד, בתשתיות מחשוב המשמשות לווירטואליזציה. עד היום, המעבד טיפל בדרישות השונות ללא תעדוף – או לחילופין ניהל את התעדוף בעצמו – דבר שגזל משאבי עיבוד.

אז מה עושים? בחיים, אנחנו מוצאים את הדרכים להתנתק מהפרעות, למשל על ידי שימוש בעוזרים שיקבלו שיחות, ירשמו הודעות ויתעדפו את הפניות. ומה אם גם המעבד יכול היה להעסיק עוזר אישי? זהו בדיוק תפקידה של טכנולוגיית FlexPriority. באמצעותה, ניתן להגדיר מראש תעדוף של משימות למעבד, כחלק מניהול הסביבה הווירטואלית. דרישות שאינן דחופות, יחכו עד להשלמת המענה לדרישות דחופות יותר. היפה הוא, שהתהליך כולו מבוצע מבלי להפריע לעבודתו השוטפת של המעבד.

מבדקים מוצאים, כי טכנולוגיה זו מצמצמת את תקורת הזמן הנובעת מהפרעות ברצף עבודת השרת בסביבה וירטואלית, מאפשר להאיץ ביצועים עד 35% ואף מקצרת את משך האתחול בעד 40%.

הטכנולוגיה הזו כיום במספר שרתים מבית HP, ובהם: DL380G6, DL580G5, BL460cG6, BL680cG5, ML330G6, ML360G6, ML370G6.

בעתיד אספר לכם על טכנולוגיות נוספות של אינטל העוזרות לפלטפורמות של הוירטואליזציה.

אהוד