טכנולוגיה לארגונים

פעם, בתגובה לתגובה לפוסט שלי כתבתי הדברים הבאים

העולם האמיתי – כמו שהגדרת – עומד להשתנות לנו, הוירטואליזציה הולכת להיכנס לכל תחום בחיינו, המחשבים האישיים שלנו יגיעו בעתיד עם hypervisor עליהם ומערכת ההפעלה – כמו שאנחנו רגילים לראות אותה כיום – תרוץ באחד ה guests. מחלקת ה IT תוכל להטעין את הלפטופ של העובד עם ה- guest שהוכן על ידה, כך שכאשר העובד ירצה לעבוד על הלפטופ שלו הוא יעבוד מתוך סביבה מוגדרת וכאשר ירצה לעשות שימושיים אישיים בלפטופ (ראה ערך הורדות בלתי נשלטות של מהביטורנט) הוא יעשה זאת מה guest של מערכת ההפעלה האישית שלו

אמרתי לפטופים? פחח… אותו הדבר יקרה גם בטלפונים ניידים…
טלפונים ניידים? פחחחחחח… מכונות כביסה!! טוב, נו… לא באמת.

סוג של בחזרה לעתיד. לא?

בהמשך לקטע הנבואי משהו שלי, אני שמח לעשות לכם היכרות עם Project Independence – או פרוייקט עצמאות – של Citrix.
הפרוייקט – שיהפוך למוצר יותר מאוחר השנה – מתעסק בהרצת סביבת וירטואליזציה על מחשבים אישיים או אם להגדיר את זה מדויק יותר, מטרתו של הפרוייקט היא ליצור bare-metal hypervisor אבל על לפטופ, כך שנוכל להריץ מספר מכונות וירטואליות על גבי המחשב שלנו, ללא צורך במערכת הפעלה בבסיס (שזה בדיוק מה שקורה עם הפתרונות הקיימים כרגע להרצת מספר מערכות הפעלה על מחשב אחד,
MS Virtual PC\Server, VMware Server\Workstation או VirtualBox, כולם צריכים מערכת הפעלה בבסיסם כדי לעבוד). בתצורה כזאת, נוכל להריץ על הלפטופ האישי שלנו את המחשב עם מערכת ההפעלה האישית ואת המחשב עם מערכת ההפעלה הסגורה של מקום העבודה, וזאת תוך כדי שמירת הבידוד של שתי המערכות אחת מהשניה.

אותו hypervisor אישי יהיה מבוסס על טכנולוגיית הוירטואליזציה של Xen – שקהילת הקוד הפתוח שלו כבר נרתמה לפרוייקט – ואמור לפתור לא מעט בעיות שעומדות על הפרק כאשר מדברים על וירטואליזציה של מערכות הפעלה של מחשבים אישיים.
וירטואליזציה של המחשב האישי שונה כמעט בתכלית מוירטואליזציה של שרתים – שכולנו מכירים כבר כ”כ טוב – או של קונסולידצית המחשבים בחברה לעבודה בתצורת VDI – שנכנסת בצעדי ענק לחיינו. כאשר מסתכלים על השימושים היומיומיים של משתמש לפטופ ממוצע, רואים שאותה מערכת הפעלה וירטואלית צריכה לתמוך בתצוגת וידאו מורכבת (סרטים), תצוגת תלת מימד (משחקים/תוכנות), אודיו דו כיווני (למשל בשביל Skype), מצבי Sleep\Hibernate, חיבור התקנים חיצוניים שונים (מצלמות/נגנים/כוננים) ועוד ועוד, כאמור, לא משהו ששרת וירטואלי סטנדרטי צריך.
בכדי שהמשתמשים ייאמצו בסופו של דבר את הטכנולוגיה, אסור לה בשום אופן לפגוע ביכולות/חווית העבודה של המשתמש, לשם כך, אותה המכונה הוירטואלית שתרוץ ב- hypervisor ה”אישי” חייבת שיהיה לה קשר כמה שיותר טוב מול חומרת המחשב עליו היא עובדת. העובדה שמשתמשים בטכנולוגיית ה- paravirtualization של Xen והעובדה שגם Intel שותפה לפרוייקט הן בשורות מצוינות.

אני אסכם במה שפתחתי בו. נו, העניין עם הנבואה.

המחשבים האישיים שלנו יגיעו בעתיד עם hypervisor עליהם ומערכת ההפעלה – כמו שאנחנו רגילים לראות אותה כיום – תרוץ באחד ה guests.
מחלקת ה- IT תוכל להטעין את הלפטופ של העובד עם ה- guest שהוכן על ידה, כך שכאשר העובד ירצה לעבוד על הלפטופ שלו הוא יעבוד מתוך סביבה סגורה ומוגדרת לשם העבודה וכאשר ירצה לעשות שימושיים אישיים בלפטופ (ראה ערך הורדות בלתי נשלטות של מהביטורנט) הוא יעשה זאת מה- guest של מערכת ההפעלה האישית שלו.

לא יכלתי להסביר את זה טוב יותר.

סרטון הדגמה קצר על איך זה נראה תכלס:
קצת רקע, מדובר על לפטופ עם גירסא ראשונית של Citrix’s Project Independence, כאשר המחשב עושה boot, עולה ה- hypervisor ה”אישי” ומעלה שני guests, אחד של מחשב אישי ושני של מחשב corporate. המעבר בין שני ה- guests הוא כמו ב- A\B switch, ע”י hotkey.