טכנולוגיה לארגונים

בפוסטים קודמים הכרתי לכם את ארכיטקטורת Nehalem של אינטל. עכשיו הזמן להכיר לעומק את המעבדים שמתבססים על טכנולוגיה זו, ואת הדרכים בהן ניתן להפיק מהם ערך גבוה יותר. בפוסט זה, בחרתי לעסוק בתרומתם לתהליכי וירטואליזציה.

מטבעה, וירטואליזציה דורשת ניהול דינמי של עומסים בלתי צפויים – דבר המחייב תשתיות חזקות במיוחד. על כן, מעבדים כמו Intel Xeon processor 7400 series (עם שש ליבות), מאפשרים למקסם את הביצועים במרכזי מחשוב שמיישמים וירטואליזציה, ותומכים בקונסולידציה למספר קטן יותר של מערכות חזקות יותר.

ככלל, פלטפורמות מרובות מעבדים שמבוססות על מעבדי Xeon 7400, כגון שרתי HP DL580 G5, מספקות ביצועים גבוהים יותר בסביבה וירטואלית לעומת מערכות אחרות. להמחשה, מעבדים מסדרת Xeon 7400 המותקנים בשרתים בשנת 2009, משפרים את הביצועים פי 8 בהשוואה למעבדי Xeon בעלי ליבה אחת, שהותקנו בשרתים מקבילים בשנת 2005 – לפני 4 שנים בלבד !

דרישה חשובה נוספת בסביבות וירטואליות, הינה היכולת לבצע הגירה (Migration) חלקה של מערכות בין תשתיות פיזיות שונות. יכולת זו מספקת לארגונים תועלות כגון צמצום זמני השבתה בשל תקלה או תחזוקה מתוכננת, ניהול עומסים משופר ויכולות התאוששות מיידית מאסון.

עד לאחרונה, היכולת לבצע הגירה הוגבלה לשרתים מאותן המשפחות ומאותם דורות טכנולוגיים – דבר המוריד מעוקצו של ניהול המשאבים הדינמי, שנמצא בבסיס התפיסה הווירטואלית. כיום, פונקציה חדשה שפיתחה אינטל כחלק מארכיטקטורת Nehalem, בשם Intel VT FlexMigration, מאפשרת לבצע הגירה בין כל השרתים מבוססי אינטל – גם מדורות טכנולוגיים שונים.

תכונות אלו, מאפשרות להגדיל את יכולות הווירטואליזציה של הארגון ולהרוויח יותר מהתשתית הטכנולוגית.

ל HP יכולות רבות בתחום הוירטואליזציה (כפי שנסקרו מספר פעמים בבלוג זה) ובנוסף אנו מספקים כלים רבים וייחודיים התומכים בעולם הוירטואליזציה. בתחום ה-VMWare, לדוגמה, ניתן למנות:

• כלי SMP שמאפשר מעבר בין שרתים פיזיים לשרתים וירטואליים ובחזרה.
• הרחבת כלי RDP להתקנות תוכנה גם לסביבות ESX.
• כלי VMM עבור שליטה על מערכות ESX תחת System Insight Manager – SIM.