טכנולוגיה לארגונים

את שני הפוסטים הקרובים, אני רוצה להקדיש לנושא שצובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הערך הכפול שלו: טכנולוגיה ירוקה. למה ערך כפול? כי שימוש בטכנולוגיה ירוקה תורם הן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים שלנו – והן לצמצום ההוצאות, כלומר לשורה התחתונה.

בפוסט הנוכחי, אתמקד במה שנחשב כתו איכות הסביבה המוביל למוצרי חשמל ואלקטרוניקה – ENERGY STAR, שמונפק על ידי EPA, הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה. על אף שמקורו בסוכנות פדרלית אמריקאית, התו הינו בעל עוצמה גלובלית, ונחשב כחותמת מקובלת לכך שהמוצר הנרכש עומד בסטנדרטים מחמירים בכל הקשור לצריכת אנרגיה יעילה וחסכונית.

עד לאחרונה, התרגלנו לחפש את תו התקן הסביבתי על גבי מדפסות, צגים ומחשבים אישיים. אך לפני חודשים ספורים, העניקה EPA לראשונה תו ENERGY STAR גם לשרתים. זאת מתוך הבנה, כי גם ארגונים התחילו לשלב את "מידת הירוקות" של מוצרים בשיקולי הרכישה.

הראשונים לקבל את התו, היו השרתים הנמכרים ביותר בעולם, כמובן מבית HP השרתים HP ProLiant DL360/DL380. מיד עם קבלת חותמת האיכות, הכרזנו על סדרת פעולות להרחבת מעגל השרתים שיעמדו בתקני ENERGY STAR, ובהם: DL180, DL160, DL320, DL350, DL370 ו-ML150.

למעשה, כל דור השרתים G6 תוכנן תחת דרישות גבוהות ביותר בכל הקשור לצמצום צריכת החשמל. בכך, כאמור, אנחנו מרוויחים פעמיים: מסייעים ללקוחות לחסוך הוצאות גבוהות לאורך חיי השרת, ובמקביל מציבים את HP כמובילה עולמית בשמירה על איכות הסביבה – בספטמבר האחרון דורגנו במקום הראשון ברשימת 500 החברות הציבוריות הירוקות של השבועון "ניוזוויק".

שיתוף הפעולה של HP עם EPA בפיתוח מוצרים הינו חשוב – אבל אינו מספיק. להצלחה תורמים מעבדי אינטל, שבפני עצמה אימצה אסטרטגיה של שיתוף פעולה הדוק עם הסוכנות. כתוצאה מכך, המעבדים החדשים בארכיטקטורת Nehalem) Xeon 55xx) מתוצרת אינטל מתוכננים מראש בהתאמה ל-ENERGY STAR, ובכך מסייעים לפלטפורמות החומרה שלנו, בתוכן הם משולבים, להיות ירוקות וחסכוניות יותר.

ראיון מעניין עם אנדרו פאנרה, מנהל פיתוח מוצרים ב-EPA, בנושא פיתוח מוצרים טכנולוגיים ידידותיים לסביבה, ניתן לשמוע באתר:

http://video.intel.com/?fr_story=bf8995027aa3edf0f65d7d8d6a8543b1c9a35b43&rf=bm

כאשר מדברים בעולם השרתים על "הדבר החם הבא", בדרך כלל מדובר במוצר שהוא חם תרתי-משמע: גם לוהט טכנולוגית וגם מייצר חום רב כאשר משתמשים בו. דיסקים, זיכרונות, מעבדים או אמצעי גיבוי – כל אלו פולטים חום בעת הפעלתם ומחייבים להקים מערכות קירור שתופסות שטח כמעט זהה לרצפת השרתים אותה הם מקררים.

בעיית הקירור הופכת למשמעותית מאוד בשנים האחרונות, והביאה בשנים האחרונות לפיתוח של מספר טכנולוגיות מעניינות, כגון Dynamic Smart Cooling של HP או Data Center Manager של אינטל. אלו מאפשרות ניטור וניהול חכמים של משאבי הקירור החל מרמת מרכז המחשוב כולו ועד רמת השרת הבודד ואף המעבד. זאת, לצד פיתוח רכיבי חומרה שצורכים פחות חשמל ובהתאם פולטים פחות חום.

לצד זאת, מתבצעת חשיבה "מחוץ לקופסא", או לפחות "מחוץ למארז השרתים" – וחברות הטכנולוגיה החלו להשקיע במחקר בתחומים שלכאורה אינן מתחום עיסוקן: תכנון פתרונות הקירור עצמם. למה הן עושות זאת? בעיקר, מכיוון שהן רואות את המחקרים הללו כחלק מהאחריות ומההסתכלות ההוליסטית שלהן כמובילות שוק גלובליות.

בעשר השנים האחרונות, מתבצע מחקר מקיף ב-HP Labs בתחום זרימת הקירור בחלל החדר. השילוב בין תוצאות שהתקבלו במחקר לבין הניסיון הנצבר של HP בהקמת וניהול מרכזי מחשוב, הביא לפיתוח מתודולוגיות לתכנון חכם ויעיל-אנרגטית של חדרי שרתים.

מרק הרד, מנכ"ל HP, נוהג לספר אנקדוטה על הביקור הראשון שלו במרכז המחשוב של HP Labs בפאלו-אלטו. עם כניסתו, הוא הופתע לגלות כי בחדר שוררת טמפרטורה של 23-24 מעלות, במקום ה-16 מעלות המאפיינים חדרי שרתים. בתחילה הוא חשב שמדובר במצב לא שגרתי, אבל אז הוסבר לו כיצד בתכנון נכון ניתן לקרר רק נקודות ספציפיות, במקום "להקפיא" את החלל כולו.

מחקר מעניין נוסף נערך לאחרונה באינטל. בחברה פיתחו את ה-Air Economizer, שמהווה שינוי תפישתי לעומת מערכות הקירור הנפוצות כיום: במקום לשאוב אוויר חם ממרכז המחשוב, לקרר אותו ולהזרים אותו פנימה בשנית – ה-Air Economizer פולט את האוויר החם החוצה, שואב אוויר "טרי" מבחוץ, מקרר אותו ומזרים אותו לתוך מרכז המחשוב.

זאת, כמובן, תוך ניטור ונטרול משתנים כמו לחות או אבק, ומעבר לסירקולציה של האוויר כאשר התנאים בחוץ הופכים לקיצוניים מדי.

על מנת לבחון את המערכת בתנאי אמת, בנתה אינטל מרכז מחשוב ייעודי באמצע המדבר, ובו 900 שרתים, שהותקנו בצפיפות גדולה והופעלו בעומס גבוה מהממוצע. מרכז המחשוב נחצה לשני חלקים עצמאיים: מחציתו קוררה באופן מסורתי, ומחציתו באמצעות ה-Air Economizer.

לאחר 10 חודשים של פעילות רצופה, כאשר שני החלקים מציגים רמת ביצועים ותקלות שווה, נמצא כי החלק שקורר באמצעות ה-Air Economizer חסך 74% מעלות הקירור בהפעלה מלאה. מכיוון שהמערכת פעלה רק 91% מהזמן (כאמור, בהתאם לשינויים קיצוניים במזג האוויר), נרשם בסופו של דבר חיסכון של 67% בעלויות הקירור.

במרכז מחשוב של 10 מגה-ואט, מדובר בחיסכון צפוי של 2.87 מיליון דולר בשנה.

עוד על המחקר של אינטל ותוצאותיו, ניתן לקרוא במסמך:

http://www.intel.com/it/pdf/Reducing_Data_Center_Cost_with_an_Air_Economizer.pdf

או לצפות בסרטון:

http://video.intel.com/?skin=oneclip&fr_story=2d6e0fbbef76b72c6119cc7fe7889bba20cb5192&rf=ev&autoplay=true

אהוד

לאחרונה אנחנו נוגעים בנושאי "מיחשוב ענן". בפוסט זה אני רוצה לכתוב על נושא זה מזווית אחרת.

נתקלתי במחקר מעניין, שנערך על ידי ד"ר ג'ונתן קומי, חוקר ומרצה באוניברסיטאות סטנפורד וברקלי, ולצידו חוקרים מאינטל (מייקל פטרסון ואנתוני סנטוס), ממיקרוסופט (כריסטיאן בלדי) ומ-HP (קלאוס-דיטר לאנג). המחקר בוחן מגמות לאורך זמן בביצועי שרתים, בהשוואה לעלות הרכישה ולעלות השוטפת של צריכת אנרגיה.

במחקר, ישנה התייחסות לארגונים שאימצו ראשונים את מודל המחשוב בענן.

אחת הטענות העיקריות של החוקרים הינה, שבמרבית החברות ישנה הפרדה היסטורית, ושגויה, בין עלות רכש ה-IT (המשויכת לתקציב חטיבת ה-IT) לבין עלות החשמל (המשויכת לתקציב חטיבת התפעול). כתוצאה, חטיבות ה-IT בוחנות שרתים בראייה של ביצועים מול עלות רכישה, תוך התעלמות מהיחס בין ביצועים לעלות האנרגיה.

התוצאה: בעוד שחוק מור המפורסם נשמר לאורך השנים ביחס שבין ביצועים לעלות רכישה (הכפלת ביצועים מדי שנה וחצי עד שנתיים, באותה רמת מחיר), הוא נשחק כאשר מדובר בעלות האנרגיה.

היכן השחיקה אינה מתרחשת? בארגונים בהם עלות צריכת האנרגיה נכללת בתקציב ה-IT. והיכן זה קורה? באופן טבעי, ספקי מחשוב בענן היו הראשונים לאחד בין שתי העלויות, והדבר העניק יתרון ברור בתחום זה לארגונים שאימצו את מודל הענן.

למעשה, ספקי מחשוב ענן הם היחידים כיום שיודעים לתמחר "שירות" או "צריכת כוח מחשוב", באופן שיכסה את העלות הכוללת הנדרשת לאספקתו. הדברים נכונים בין אם מדובר בספק חיצוני לארגון או בארגון גדול, שמפעיל ענן פנימי אשר מספק שירותים לזרועות השונות.

וכאשר ישנו ביקוש, ישנו גם מי שימלא את ההיצע. להערכתי, נראה בתקופה הקרובה יותר ויותר פתרונות, שיפותחו מראש לשמש במודל של "תשתית כשירות" (IaaS) כבסיס לענן. פתרונות אלו יבטיחו יעילות וחיסכון החל משלב הרכישה, דרך התפעול ועד שדרוג והרחבת יכולות בעתיד.

בינתיים, הושק החלוץ לפני המחנה, שמהווה פתרון IaaS מלא ראשון מסוגו: HP BladeSystem Matrix – תשתית מחשוב גמישה, שמתבססת על וירטואליזציה ומאפשרת אספקת שירותי תשתית בענן הארגוני. בליבת ה-Matrix פועלים מעבדי Intel Xeon החדשים, בארכיטקטורת Nehalem, אשר בפני עצמה תוכננה בהתאמה לדרישות הייחודיות של סביבות ענן. על המוצר תוכלו לקרוא יותר בפוסט הקרוב של עודד שיחור.

את המחקר המלא ניתן להוריד באתר אינטל:

http://download.intel.com/pressroom/pdf/servertrendsrelease.pdf

עובדה ידועה היא, כי אחת העלויות העיקריות בניהול חדרי מחשב, הינה עלות החשמל. העלות הזו נחשבת כ"כואבת" במיוחד, לאור העובדה שעלויות השוטפות הולכות ועולות משנה לשנה ומגמדות את עלויות הקנייה של הציוד. כיום, עלות התפעול הינה כ 50% מעלות האחזקה הכוללת.

בבואנו לשפר את היחס בין תפוקה לצריכת אנרגיה, יש לבחון ארבע שכבות: חדר המחשב, תשתית החומרה, המעבדים ושכבת האפליקציות. בכל הנוגע לשתי השכבות הראשונות, שיפור משמעו הפחתת הצריכה. בשתי השכבות האחרונות, שיפור משמעו ייעול – הרחבת התפוקה המתקבלת באותה השקעה.

HP משקיעה רבות בייעול שתי השכבות הראשונות. טכנולוגיות כגון: HP Thermal Logic, HP Dynamic Smart Cooling ו-HP Power Regulator; פריצות דרך בעולם ה-BladeSystem; ושירותי מומחה ייחודיים לתכנון חכם של פיזור השרתים בחדר המחשב – מאפשרים לצמצם משמעותית את עלויות הקירור בפרט וצריכת החשמל בכלל.

בנוסף, אנו משתפים פעולה עם יצרניות המעבדים, ובראשן אינטל, שמתמקדת בהרחבה מתמדת של יכולות העיבוד המושגות באותה השקעה אנרגטית – כלומר בשתי השכבות הנוספות.

מחקר שפורסם על ידי אינטל לאחרונה, ואשר התייחסתי אליו באחד הפוסטים הקודמים, ממחיש זאת במספרים: אינטל הריצה מערך יישומים זהה על גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon בעלי ליבה אחת, שהושקו בשנת 2005, בעלי צריכת חשמל של 800 וואט; ועל גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon 7400 בעלי שש ליבות, שהושקו בשנת 2009, בעלי צריכת חשמל של 692 ואט. על אף הירידה בצריכת החשמל, מעבדי הדור החדש הציגו ביצועים טובים פי 8.

לסיכום: ככל שתגבר המודעות של ארגונים לכך שבעידן הנוכחי אנרגיה "מומרת" למידע, כך נוכל לעזור ללקוחות טוב יותר להפיק תוצר רב יותר בהשקעה פחותה.

אני מניח שנמשיך לדבר עוד רבות על נושא האנרגיה בפוסטים הקרובים.

אהוד

בתחילת עבודתי ב HP הדרכתי לקוחות רבים. בתקופה ההיא היינו קבוצה אחת שנתנה תמיכה, עבודת קידום מכירות (Pre-Sales) והדרכה. ההדרכה ללקוחות ניתנה בבניין שלנו או באתר הלקוח, לדוגמא בטלרד (הי יאנה !). בשנים האחרונות מועברת ההדרכה המקצועית ע"י קבוצה שמבצעת רק זאת – הדרכה.

אבל בשבועות האחרונים אני מעורב בהדרכה מסוג אחר: התוכנית היא HP Graduates – University ומטרתה להכשיר סטודנטים, שרק יצאו מהאוניברסיטה, לעבודה ב HP. התוכנית היא כלל עולמית ובוצעה בהצלחה במדינות רבות. בישראל התוכנית התחילה באמצע ספטמבר עם 17 בוגרים מאוניברסיטאות שונות.

כ 18 מנהלים ובכירים מתוך HP יהיו מעורבים בהדרכה זו במשך 7.5 שבועות. במהלך שבועות אלו הבוגרים ילמדו את כלל המוצרים של HP, יתאמנו ביכולות מכירה, יכירו את מבנה HP לעומקו, יפתחו את אומנויות העברת המצגות שלהם ובעיקר ילמדו להכיר את החיים המטורפים של ה High Tech מבפנים.

17 הבוגרים נבחרו, לאחר מיון קפדני, מבין למעלה מ 350 סטודנטים שמילאו טפסי קבלה. כ 170 שיחות טלפון נערכו וכ 40 סטודנטים נשלחו למרכזי הערכה כדי לצמצם את הרשימה – ממש כוכב נולד.

זו הפעם הראשונה שקבוצה כל כך גדולה עוברת תהליך דומה בתוך HP. בוגרי אוניברסיטאות כבר נקלטו בתוך HP בשנים האחרונות אולם בכל שנה רק כ 2 עד 3 אנשים שהוכיחו את עצמם כנכס חשוב. (הי נועם ומיטל).

השנה, הבוגרים מביאים רעננות בצורת החשיבה ובאנרגיות החדשות שלהם ובעזרת הכלים שהם יירכשו, במהלך ההכשרה, הם צפויים להזרים דם חדש לשורות אנשי המכירות.

אני מאחל לקבוצה החדשה ולמדריכיה הצלחה בקורס הקרוב ובעיקר הרבה הרבה הנאה – כמי שעובד עבור החברה כבר 23 שנים, אני יכול להעיד כי העבודה מלאת אתגר, כרוכה בעבודה קשה אבל מלווה בהרבה רגעים של התרוממות רוח והנאה. אחרת – בשביל מה לקום בבוקר ?

בעולם הטכנולוגיה, ישנם פיתוחים שמשאירים אותי פעור פה מול עוצמת הרעיון – והיכולת לממש אותו. לעומתם, ישנם פיתוחים מלהיבים לא פחות, שמה שמדהים בהם הוא פשטות הרעיון. או במילים פחות גבוהות: איך לא חשבו על זה קודם?

דוגמא לרעיון כזה, מספקת טכנולוגיית FlexPriority המובנית במעבדי השרתים החדשים מבית אינטל בארכיטקטורת Nehalem (מעבדי Xeon 5500 ו-Xeon 7400).

במה מדובר? מי מאיתנו לא נתקל במצב, בו אנו מנסים להשלים משימה מסוימת, אך בכל מספר דקות מפסיקים את העבודה עקב הפרעה אחרת: שיחת טלפון, עמית שנכנס לחדר עם שאלה, הודעת דוא"ל הנושאת את הכותרת "דחוף!!!!" וכן הלאה. כל הפרעה כזו גוררת מחיר, אם בצריכת זמן ישירה ואם בזמן שנדרש לנו לחזור ולהתרכז במשימה המקורית.

גם בעולם השרתים קיימת בעיה דומה, כאשר מועמסות על המעבד דרישות רבות, חלקן בעדיפות נמוכה. הדברים נכונים במיוחד, בתשתיות מחשוב המשמשות לווירטואליזציה. עד היום, המעבד טיפל בדרישות השונות ללא תעדוף – או לחילופין ניהל את התעדוף בעצמו – דבר שגזל משאבי עיבוד.

אז מה עושים? בחיים, אנחנו מוצאים את הדרכים להתנתק מהפרעות, למשל על ידי שימוש בעוזרים שיקבלו שיחות, ירשמו הודעות ויתעדפו את הפניות. ומה אם גם המעבד יכול היה להעסיק עוזר אישי? זהו בדיוק תפקידה של טכנולוגיית FlexPriority. באמצעותה, ניתן להגדיר מראש תעדוף של משימות למעבד, כחלק מניהול הסביבה הווירטואלית. דרישות שאינן דחופות, יחכו עד להשלמת המענה לדרישות דחופות יותר. היפה הוא, שהתהליך כולו מבוצע מבלי להפריע לעבודתו השוטפת של המעבד.

מבדקים מוצאים, כי טכנולוגיה זו מצמצמת את תקורת הזמן הנובעת מהפרעות ברצף עבודת השרת בסביבה וירטואלית, מאפשר להאיץ ביצועים עד 35% ואף מקצרת את משך האתחול בעד 40%.

הטכנולוגיה הזו כיום במספר שרתים מבית HP, ובהם: DL380G6, DL580G5, BL460cG6, BL680cG5, ML330G6, ML360G6, ML370G6.

בעתיד אספר לכם על טכנולוגיות נוספות של אינטל העוזרות לפלטפורמות של הוירטואליזציה.

אהוד

לקראת שנת 2000, כאשר רבים היו בטוחים כי מרבית מערכות המידע יקרסו בעקבות באג Y2K, הסתובבה בדיחה פופולרית אודות אנשי ה-IT: "תסמכו על אנשי הטכנולוגיה, שייקחו בעיה גדולה ויצמצמו אותה לשלוש אותיות. הרי זה מה שגרם לכל הבעיה מלכתחילה".

שלוש האותיות הפופולריות של ימינו, להבדיל, הן DCT – קיצור של Data Center Transformation. הפעם לא מדובר בפתרון באג, אלא בצעד יזום: פרויקטי טרנספורמציה ומעבר לדור הבא של התשתיות, מאפשרים לארגונים להפיק ערך עסקי מרבי מהטכנולוגיות העומדות לרשותם. זאת, באמצעות שיפור הדינמיות והגמישות, אופטימיזציה של התשתיות הטכנולוגיות, הרחבת יכולות האוטומציה והניהול מרחוק של מערכות, וצמצום עלויות שוטפות.

HP הינה מהמנועים הגלובליים שמקדמים את תחום ה-DCT. אבל לפני שאנחנו מובילים את הלקוחות למהפך, ניסינו זאת על עצמנו, והיינו לאחד הארגונים הראשונים בעולם שיישמו בפועל טרנספורמציה אמיתית ומלאה – תוך צמצום מספר מרכזי המחשוב הגלובליים שלנו מ-100 אתרים ויותר ל-3 בלבד, תוך חיסכון של כמעט מיליארד דולר בשנה.

אחת השותפות העיקריות שלנו בהנעת תחום ה-DCT, הינה אינטל, שגם כן לקחה על עצמה להוכיח באופן מעשי כיצד מבצעים DCT נכון ברמה גלובלית. כתוצאה, קטן השטח הכולל של מרכזי המחשוב שלה מסביב לעולם, מכ-42,000 מ"ר לכ-27,000 מ"ר. בשנתיים הראשונות לפרויקט, 2007-2008, חסכה החברה רכש מערכות בסך מוערך של כמעט 110 מיליון דולר. בסך הכל, גם אינטל צופה חיסכון מצטבר של כמיליארד דולר. לא רע בשביל שלוש אותיות…

הניסיון המצרפי של HP ואינטל ב-DCT, בא לידי ביטוי בחודש מרץ האחרון, כאשר אינטל הציגה את הדור החדש של מעבדי Intel Xeon מבוססי מעבדי ארכיטקטורת המעבדים החדשנית Nehalem, ו-HP השיקה את שרתי הדור החדש HP ProLiant G6. הן השרתים והן המעבדים שמניעים אותם, הינם תוצר ישיר של תובנות הנובעות מההתנסות בגוף ראשון בביצוע DCT מקיף ברמה גלובלית – ומהווים תשתית המאפשרת ללקוחות לשכפל את ההצלחה גם במרכזי המחשוב שלהם.

פתיחות וסטנדרטיזציה מהוות סוגיה נצחית בעולם המחשוב. מאז ראשית שנות ה-80, כשמעבדי אינטל הובילו את מהפכת המחשבים האישיים, תקני חומרה פתוחים יצרו מהפך בתעשיית המחשוב באמצעות סטנדרטיזציה. כיום, תקני חומרה דוגמת USB, PCI-E, SATA, SAS ואחרים, שכיחים הן בשרתים והן במחשבים אישיים.

אבל בתחום מחשוב הענן המצב שונה. אם נבחן ספקי שירותי ענן מובילים, כמו גוגל, אמזון ומיקרוסופט, נגלה שאף-אחד מהם לא מתבסס על סטנדרטים פתוחים – אלא על פתרונות קנייניים. השאלה המתבקשת היא: מה יהיה התפקיד, שסטנדרטים פתוחים ימלאו בעתיד, בתחום המחשוב בענן?

רמת השימוש בסטנדרטים פתוחים קטנה ככל שמתקדמים במעלה שכבות הענן. ברמה הבסיסית ביותר, אבני הבנייה של החומרה, יש צורך בתאימות גבוהה של הרכיבים השונים. גם ברמת הביניים, בכל הקשור לאספקת תשתית כשירות (IaaS) ופלטפורמה כשירות (PaaS), יש סבירות גבוהה שספקי מחשוב בענן ישתמשו בסטנדרטים פתוחים. ההבדל בין הספקים יהיה ברמות הגבוהות של אספקת תוכנה כשירות (SaaS). ברמות אלו, כל ספק מפתח "מתכון סודי" ייחודי, שמבדל אותו ומעניק לו יתרון תחרותי.

על סמך ניתוח זה, אפשר להעריך שברמת החומרה וברמות הביניים יתפתח קונסנזוס תעשייתי, שיסתמך על סטנדרטים פתוחים. ב-30 השנה האחרונות, אינטל לקחה חלק חשוב בהובלת התעשייה לסטנדרטיזציה, תוך שהיא משתפת פעולה עם יצרניות חומרה מובילות, כגון HP. לפיכך, זה אך סביר שבכל הנוגע למחשוב ענן, היא תוביל את הדרך עם פיתוח סטנדרטים פתוחים ל-IaaS ו-PaaS, ובהמשך התאמתם למרכזי מחשוב פתוחים (ODC).

לפי התפיסה המקובלת, יצרניות המעבדים אינן רלוונטית לעולם המחשוב בענן, מכיוון שבהגדרתו הענן הופך את החומרה לשקופה. אבל למעשה, ההיפך הוא הנכון: יצרניות המעבדים, ואינטל בראשן, עתידות להוות גורם משמעותי בפיתוח והגדרת סטנדרטים פתוחים ל-IaaS ו-PaaS – שרק באמצעותם ניתן להשיג צמיחה אמיתית של שירותי ענן.

אהוד

באקלים הכלכלי הנוכחי, ארגונים רבים מתמודדים עם החלטות תקציביות קשות. ואולם, לפי חברת המחקר IDC, שני שלישים מתקציב ה-IT של ארגונים מוקדשים לתחזוקת שרתים. לדברי החוקרים, 40% מהשרתים שנמצאים בשימוש כיום הם שרתים בני יותר מארבע שנים, שמבוססים על מעבדים בעלי ליבה אחת. 40% נוספים הם בני כשלוש שנים, ומבוססים על מעבדים כפולי-ליבה. שרתים אלו צורכים משאבים יקרים ביותר הכוללים, בין השאר, אנרגיה לתפעול ואנרגיה לקירור.

הפתרון שאנו מציעים מגיע מאיזור ה TCO / ROI: רענון שרתים. מעבר לשרתים המבוססים על מעבדים מהדור החדש – כגון המעבדים מרובי הליבות של אינטל בארכיטקטורת Nehalem (עליה דיברתי בפוסטים קודמים) – יכול להביא לשיפור של פי 9 בביצועי השרתים, לעומת שימוש במעבדים בני ליבה אחת.

כתוצאה, ניתן להפחית את עלויות התפעול בעד 90%, לאפשר לארגון להקדיש משאבים גדולים יותר לפיתוח ולחדשנות, וליהנות מ-ROI מלא בתוך שמונה חודשים. כלומר, ניתן להשתמש בתקציבי השנה הנוכחית ואין צורך לקבל תקציב קניות חדש.

רענון שרתים אינו רעיון חדש. מדובר בגישה שקיימת כבר כמה עשורים: טכנולוגיה ישנה מוחלפת בטכנולוגיה חדשה, שמספקת יכולות עסקיות טובות יותר ומציגה אמינות משופרת. תחשבו על זה, האם אתם עדיין משתמשים בנגן ה-MP3 הראשון שקניתם?

אולם, לפני קבלת ההחלטה על רענון שרתים, הנה שתי נקודות שכדאי לשקול:

בפוסטים קודמים הכרתי לכם את ארכיטקטורת Nehalem של אינטל. עכשיו הזמן להכיר לעומק את המעבדים שמתבססים על טכנולוגיה זו, ואת הדרכים בהן ניתן להפיק מהם ערך גבוה יותר. בפוסט זה, בחרתי לעסוק בתרומתם לתהליכי וירטואליזציה.

מטבעה, וירטואליזציה דורשת ניהול דינמי של עומסים בלתי צפויים – דבר המחייב תשתיות חזקות במיוחד. על כן, מעבדים כמו Intel Xeon processor 7400 series (עם שש ליבות), מאפשרים למקסם את הביצועים במרכזי מחשוב שמיישמים וירטואליזציה, ותומכים בקונסולידציה למספר קטן יותר של מערכות חזקות יותר.

ככלל, פלטפורמות מרובות מעבדים שמבוססות על מעבדי Xeon 7400, כגון שרתי HP DL580 G5, מספקות ביצועים גבוהים יותר בסביבה וירטואלית לעומת מערכות אחרות. להמחשה, מעבדים מסדרת Xeon 7400 המותקנים בשרתים בשנת 2009, משפרים את הביצועים פי 8 בהשוואה למעבדי Xeon בעלי ליבה אחת, שהותקנו בשרתים מקבילים בשנת 2005 – לפני 4 שנים בלבד !

דרישה חשובה נוספת בסביבות וירטואליות, הינה היכולת לבצע הגירה (Migration) חלקה של מערכות בין תשתיות פיזיות שונות. יכולת זו מספקת לארגונים תועלות כגון צמצום זמני השבתה בשל תקלה או תחזוקה מתוכננת, ניהול עומסים משופר ויכולות התאוששות מיידית מאסון.

עד לאחרונה, היכולת לבצע הגירה הוגבלה לשרתים מאותן המשפחות ומאותם דורות טכנולוגיים – דבר המוריד מעוקצו של ניהול המשאבים הדינמי, שנמצא בבסיס התפיסה הווירטואלית. כיום, פונקציה חדשה שפיתחה אינטל כחלק מארכיטקטורת Nehalem, בשם Intel VT FlexMigration, מאפשרת לבצע הגירה בין כל השרתים מבוססי אינטל – גם מדורות טכנולוגיים שונים.

תכונות אלו, מאפשרות להגדיל את יכולות הווירטואליזציה של הארגון ולהרוויח יותר מהתשתית הטכנולוגית.

ל HP יכולות רבות בתחום הוירטואליזציה (כפי שנסקרו מספר פעמים בבלוג זה) ובנוסף אנו מספקים כלים רבים וייחודיים התומכים בעולם הוירטואליזציה. בתחום ה-VMWare, לדוגמה, ניתן למנות:

• כלי SMP שמאפשר מעבר בין שרתים פיזיים לשרתים וירטואליים ובחזרה.
• הרחבת כלי RDP להתקנות תוכנה גם לסביבות ESX.
• כלי VMM עבור שליטה על מערכות ESX תחת System Insight Manager – SIM.