טכנולוגיה לארגונים

את שני הפוסטים הקרובים, אני רוצה להקדיש לנושא שצובר תאוצה בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הערך הכפול שלו: טכנולוגיה ירוקה. למה ערך כפול? כי שימוש בטכנולוגיה ירוקה תורם הן לאיכות הסביבה ולאיכות החיים שלנו – והן לצמצום ההוצאות, כלומר לשורה התחתונה.

בפוסט הנוכחי, אתמקד במה שנחשב כתו איכות הסביבה המוביל למוצרי חשמל ואלקטרוניקה – ENERGY STAR, שמונפק על ידי EPA, הסוכנות האמריקאית להגנה על הסביבה. על אף שמקורו בסוכנות פדרלית אמריקאית, התו הינו בעל עוצמה גלובלית, ונחשב כחותמת מקובלת לכך שהמוצר הנרכש עומד בסטנדרטים מחמירים בכל הקשור לצריכת אנרגיה יעילה וחסכונית.

עד לאחרונה, התרגלנו לחפש את תו התקן הסביבתי על גבי מדפסות, צגים ומחשבים אישיים. אך לפני חודשים ספורים, העניקה EPA לראשונה תו ENERGY STAR גם לשרתים. זאת מתוך הבנה, כי גם ארגונים התחילו לשלב את "מידת הירוקות" של מוצרים בשיקולי הרכישה.

הראשונים לקבל את התו, היו השרתים הנמכרים ביותר בעולם, כמובן מבית HP השרתים HP ProLiant DL360/DL380. מיד עם קבלת חותמת האיכות, הכרזנו על סדרת פעולות להרחבת מעגל השרתים שיעמדו בתקני ENERGY STAR, ובהם: DL180, DL160, DL320, DL350, DL370 ו-ML150.

למעשה, כל דור השרתים G6 תוכנן תחת דרישות גבוהות ביותר בכל הקשור לצמצום צריכת החשמל. בכך, כאמור, אנחנו מרוויחים פעמיים: מסייעים ללקוחות לחסוך הוצאות גבוהות לאורך חיי השרת, ובמקביל מציבים את HP כמובילה עולמית בשמירה על איכות הסביבה – בספטמבר האחרון דורגנו במקום הראשון ברשימת 500 החברות הציבוריות הירוקות של השבועון "ניוזוויק".

שיתוף הפעולה של HP עם EPA בפיתוח מוצרים הינו חשוב – אבל אינו מספיק. להצלחה תורמים מעבדי אינטל, שבפני עצמה אימצה אסטרטגיה של שיתוף פעולה הדוק עם הסוכנות. כתוצאה מכך, המעבדים החדשים בארכיטקטורת Nehalem) Xeon 55xx) מתוצרת אינטל מתוכננים מראש בהתאמה ל-ENERGY STAR, ובכך מסייעים לפלטפורמות החומרה שלנו, בתוכן הם משולבים, להיות ירוקות וחסכוניות יותר.

ראיון מעניין עם אנדרו פאנרה, מנהל פיתוח מוצרים ב-EPA, בנושא פיתוח מוצרים טכנולוגיים ידידותיים לסביבה, ניתן לשמוע באתר:

http://video.intel.com/?fr_story=bf8995027aa3edf0f65d7d8d6a8543b1c9a35b43&rf=bm

היי לכולם
יותר ויותר מידע בארגון, חדר שרתים שהולך וגדל, הצורך בכלי ניהול מתקדמים ממשי מתמיד….
בטח חשבתם לעצמכם איך מעבירים את כל האינפורמציה הזאת ללקוח ב5 דקות?
אז מצאתי את הסרטון אנימציה הזה, הוא נטול ראיונות עומק של אנשי מקצוע וללא מידע מיותר
צפייה נעימה

הדס

בהמשך לחלק הראשון של הכתבה,כעת אני מעוניין להרחיב יותר על הפתרון של VMWARE ועל המוצר הנהדר שלנו BladeSystem Matrix – וכיצד כל זה מתקשר למחשוב עננים.

VMWare כמאפשרת מחשוב ענן

VMWare Cloud מספקת את מרבית רכיבי הפתרון :

אוטונומיות – כל מכונה וירטואלית היא למעשה יישות עצמאית של מערכת הפעלה ויישום.

פרסום – המערכת מרכזית Virtual Center -  מנהלת את המכונות הוירטואליות ומאפשרת לנהלן במקום מרכזי. כלים נוספים של Life Cycle management מאפשרים מעקב אחר מחזור החיים של מכונה מהקמה עד ארכוב או ביטול.

רמת שרות – היכולות של  VMware vCenter CapacityIQ ויכולות ה DRS מבטיחות זיהוי וניתוח משאבי מחשב פנויים והקצאתם ל"יחידות השרות" והבטחת רמת השרות. אולם, לא די בכך, ליישומים המותקנים ב"יחידות השרות" דרישות משלהן מוצר ה VMware vCenter AppSpeed  מאפשר ניטור של התנהלות היישומים בסביבה הוירטואלית והבטחת הסכם רמת השרות. המערכת מרחיבה את היכולות ע"י "גילוי" וזיהוי של התנהגות האפליקציה ובניית "מפת היישום" ועל ידי כך לאפשר בחינה מתמדת של רמת השרות והקצאה של משאבים נוספים.

תהליכי עבודה ואוטומציה – VMware Orchestrator  מאפשר בניית תהליכי עבודה למימוש בסביבה הוירטואלית אם כמענה על ארוע (ירידת רמת שרות, נפילת שרת וכד') או כתזמון של תהליך.

חיוב ומודל כלכלי – VMware vCenter Chargeback מאפשר דוחות מסודרים המציגים את רמת השימוש של המכונות הוירטואליות במשאבי המערכת, הכנסת מקדמי עלות לכל אחד מהרכיבים והפקת "חשבוניות שימוש" למשתמשי המערכת.

HP BladeSystem Matrix

יכולות VMWare  נותנות מענה מצויין לעולם הוירטואלי. אולם, מתחת לעולם הוירטואלי "מסתתר" העולם המוחשי. עולם של שרתים, רשתות תקשורת, רשתות אחסון ומערכות אחסון. HP מרחיבה את הפתרון כך שיכלול את העולמות האלו.

מוצר ה HP BladeSystem Matrix – מאפשר את כל היכולות של VMWare שהוצגו קודם עם התוספת המשמעותית של ניהול הסביבה הפיסית.

פתרון זה מטפל :

ניטור וניהול שרתים פיסיים – ניהול סביבות מעורבות של שרתי וירטואלים ושרתים פיסיים כולל טיפול במחזור החיים שלהם וניהול ה"חיים המשותפים" העברה דינמית מסביבה וירטואלית לפיסית, פיסית לפיסית, פיסית לוירטואלית. הקצאה דינמית של שרתים פיסיים או שרתי VMWare ESX  להוספת משאבי עיבוד וארוח של סביבות וירטואליות או פיסיות

ניהול דינמי של רכיבי התקשורת – לא עוד עשרות כבלים, אופטיים ונחושת, לא עוד כתובות Mac Address, WWN מוקשחות לרמת הכרטיס כי אם פתרון המאפשר הקצאה דינמית של רוחבי פס לרשתות השונות והגדרות ושינויים ברמת תוכנה. Virtual Connect Flex10 מאפשר תשתית תקשורת מקיפה ודינמית לשרתים פיסיים בקלות של העבודה בשרתים וירטואליים.

ניהול דינמי של משאבי אחסון – הפתרון מאפשר ניהול דינמי של מערך אחסון. הקצאה דינמית של שטחי אחסון, מאגר של מכונות פיסיות ווירטואליות והפצה של השרתים

אוטומציה – המערכת מבצעת גילוי של משאבי מיחשוב במערכת וביצוע תהליכי עבודה אוטומטיים אם כמענה על ארוע או על-פי תזמון ואוטומציה של תהליך להשלמת המשימה. רכיב ה orchestration מאפשר את הבנייה של תהליך העבודה מאוסף היישויות של משאבים שמוקצים מתהליך ה"גילוי".

ניהול עלויות – עלויות חשמל וקרור הופכות להיות משמעותיות מיום ליום. הן בהיבט הירוק של כלל האנושות והן בהיבט הכלכלי הפשוט ומיידי. יכולת המערכת לנהל את צריכת החשמל, הקטנת צריכה בצורה דינמית והיכולת להגיע לרזולוציה של צריכת החשמל למעבד הביאה את HP  להיות המובילה בנושא זה בעולם. המערכת מאפשרת ניהול דינמי של המשאבים הנדרשים ואף לנהל "ספים" של צריכת חשמל והקטנה למינימום של עלויות אלו.

ניתוח קיבולת ודרוג משאבים – המערכת מאפשרת לנתח את המשאבים שהתגלו במערכת ולדרגם לטובת הניצול שלהן ולבצע החלטות של העברת יישומים ושרתים מסביבות פיסיות לוירטואליות ולהיפך ובה במידה מסביבה פיסית אחת לאחרת.

ניהול רמת השרות – המערכת מאפשרת ניטור כלל הרכיבים וטיפול בארועי כשל של משאבים פיסיים.

 סכום

פתרון שלם של בניית ענן צריך לתת מענה לכל חלקיו. החל מהתשתית הפיסית דרך התשתית הוירטואלית, דרך היישומים, דרך חווית המשתמש ועד ההגדרה עיסקית. HP  ו VMWare מאפשרות פתרון שלם ומקיף למרבית השכבות (לא כולל היישומים עצמם). ניתן להרחיב את זה לרמה העיסקית ע"י מימוש כלי Software  HP ותפישת Business BTO Technology Optimization להבנת הערך העיסקי של ארוע בתשתיות הארגון. פתרון מסוג זה יבהיר את הקשר בין ה IT ליעדי הארגון העיסקיים ויאפשר למנהלי ה IT להתמקד בפיתוח ושרות הארגון מבחינת פיתוח ועמידה ביעדים עיסקיים  ופחות בתחזוקה וניהולה.  

אשמח לתגובות ושאלות בנושא

מני

כאשר מדברים בעולם השרתים על "הדבר החם הבא", בדרך כלל מדובר במוצר שהוא חם תרתי-משמע: גם לוהט טכנולוגית וגם מייצר חום רב כאשר משתמשים בו. דיסקים, זיכרונות, מעבדים או אמצעי גיבוי – כל אלו פולטים חום בעת הפעלתם ומחייבים להקים מערכות קירור שתופסות שטח כמעט זהה לרצפת השרתים אותה הם מקררים.

בעיית הקירור הופכת למשמעותית מאוד בשנים האחרונות, והביאה בשנים האחרונות לפיתוח של מספר טכנולוגיות מעניינות, כגון Dynamic Smart Cooling של HP או Data Center Manager של אינטל. אלו מאפשרות ניטור וניהול חכמים של משאבי הקירור החל מרמת מרכז המחשוב כולו ועד רמת השרת הבודד ואף המעבד. זאת, לצד פיתוח רכיבי חומרה שצורכים פחות חשמל ובהתאם פולטים פחות חום.

לצד זאת, מתבצעת חשיבה "מחוץ לקופסא", או לפחות "מחוץ למארז השרתים" – וחברות הטכנולוגיה החלו להשקיע במחקר בתחומים שלכאורה אינן מתחום עיסוקן: תכנון פתרונות הקירור עצמם. למה הן עושות זאת? בעיקר, מכיוון שהן רואות את המחקרים הללו כחלק מהאחריות ומההסתכלות ההוליסטית שלהן כמובילות שוק גלובליות.

בעשר השנים האחרונות, מתבצע מחקר מקיף ב-HP Labs בתחום זרימת הקירור בחלל החדר. השילוב בין תוצאות שהתקבלו במחקר לבין הניסיון הנצבר של HP בהקמת וניהול מרכזי מחשוב, הביא לפיתוח מתודולוגיות לתכנון חכם ויעיל-אנרגטית של חדרי שרתים.

מרק הרד, מנכ"ל HP, נוהג לספר אנקדוטה על הביקור הראשון שלו במרכז המחשוב של HP Labs בפאלו-אלטו. עם כניסתו, הוא הופתע לגלות כי בחדר שוררת טמפרטורה של 23-24 מעלות, במקום ה-16 מעלות המאפיינים חדרי שרתים. בתחילה הוא חשב שמדובר במצב לא שגרתי, אבל אז הוסבר לו כיצד בתכנון נכון ניתן לקרר רק נקודות ספציפיות, במקום "להקפיא" את החלל כולו.

מחקר מעניין נוסף נערך לאחרונה באינטל. בחברה פיתחו את ה-Air Economizer, שמהווה שינוי תפישתי לעומת מערכות הקירור הנפוצות כיום: במקום לשאוב אוויר חם ממרכז המחשוב, לקרר אותו ולהזרים אותו פנימה בשנית – ה-Air Economizer פולט את האוויר החם החוצה, שואב אוויר "טרי" מבחוץ, מקרר אותו ומזרים אותו לתוך מרכז המחשוב.

זאת, כמובן, תוך ניטור ונטרול משתנים כמו לחות או אבק, ומעבר לסירקולציה של האוויר כאשר התנאים בחוץ הופכים לקיצוניים מדי.

על מנת לבחון את המערכת בתנאי אמת, בנתה אינטל מרכז מחשוב ייעודי באמצע המדבר, ובו 900 שרתים, שהותקנו בצפיפות גדולה והופעלו בעומס גבוה מהממוצע. מרכז המחשוב נחצה לשני חלקים עצמאיים: מחציתו קוררה באופן מסורתי, ומחציתו באמצעות ה-Air Economizer.

לאחר 10 חודשים של פעילות רצופה, כאשר שני החלקים מציגים רמת ביצועים ותקלות שווה, נמצא כי החלק שקורר באמצעות ה-Air Economizer חסך 74% מעלות הקירור בהפעלה מלאה. מכיוון שהמערכת פעלה רק 91% מהזמן (כאמור, בהתאם לשינויים קיצוניים במזג האוויר), נרשם בסופו של דבר חיסכון של 67% בעלויות הקירור.

במרכז מחשוב של 10 מגה-ואט, מדובר בחיסכון צפוי של 2.87 מיליון דולר בשנה.

עוד על המחקר של אינטל ותוצאותיו, ניתן לקרוא במסמך:

http://www.intel.com/it/pdf/Reducing_Data_Center_Cost_with_an_Air_Economizer.pdf

או לצפות בסרטון:

http://video.intel.com/?skin=oneclip&fr_story=2d6e0fbbef76b72c6119cc7fe7889bba20cb5192&rf=ev&autoplay=true

אהוד

עובדה ידועה היא, כי אחת העלויות העיקריות בניהול חדרי מחשב, הינה עלות החשמל. העלות הזו נחשבת כ"כואבת" במיוחד, לאור העובדה שעלויות השוטפות הולכות ועולות משנה לשנה ומגמדות את עלויות הקנייה של הציוד. כיום, עלות התפעול הינה כ 50% מעלות האחזקה הכוללת.

בבואנו לשפר את היחס בין תפוקה לצריכת אנרגיה, יש לבחון ארבע שכבות: חדר המחשב, תשתית החומרה, המעבדים ושכבת האפליקציות. בכל הנוגע לשתי השכבות הראשונות, שיפור משמעו הפחתת הצריכה. בשתי השכבות האחרונות, שיפור משמעו ייעול – הרחבת התפוקה המתקבלת באותה השקעה.

HP משקיעה רבות בייעול שתי השכבות הראשונות. טכנולוגיות כגון: HP Thermal Logic, HP Dynamic Smart Cooling ו-HP Power Regulator; פריצות דרך בעולם ה-BladeSystem; ושירותי מומחה ייחודיים לתכנון חכם של פיזור השרתים בחדר המחשב – מאפשרים לצמצם משמעותית את עלויות הקירור בפרט וצריכת החשמל בכלל.

בנוסף, אנו משתפים פעולה עם יצרניות המעבדים, ובראשן אינטל, שמתמקדת בהרחבה מתמדת של יכולות העיבוד המושגות באותה השקעה אנרגטית – כלומר בשתי השכבות הנוספות.

מחקר שפורסם על ידי אינטל לאחרונה, ואשר התייחסתי אליו באחד הפוסטים הקודמים, ממחיש זאת במספרים: אינטל הריצה מערך יישומים זהה על גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon בעלי ליבה אחת, שהושקו בשנת 2005, בעלי צריכת חשמל של 800 וואט; ועל גבי שרתים מבוססי מעבדי Intel Xeon 7400 בעלי שש ליבות, שהושקו בשנת 2009, בעלי צריכת חשמל של 692 ואט. על אף הירידה בצריכת החשמל, מעבדי הדור החדש הציגו ביצועים טובים פי 8.

לסיכום: ככל שתגבר המודעות של ארגונים לכך שבעידן הנוכחי אנרגיה "מומרת" למידע, כך נוכל לעזור ללקוחות טוב יותר להפיק תוצר רב יותר בהשקעה פחותה.

אני מניח שנמשיך לדבר עוד רבות על נושא האנרגיה בפוסטים הקרובים.

אהוד

בעולם הטכנולוגיה, ישנם פיתוחים שמשאירים אותי פעור פה מול עוצמת הרעיון – והיכולת לממש אותו. לעומתם, ישנם פיתוחים מלהיבים לא פחות, שמה שמדהים בהם הוא פשטות הרעיון. או במילים פחות גבוהות: איך לא חשבו על זה קודם?

דוגמא לרעיון כזה, מספקת טכנולוגיית FlexPriority המובנית במעבדי השרתים החדשים מבית אינטל בארכיטקטורת Nehalem (מעבדי Xeon 5500 ו-Xeon 7400).

במה מדובר? מי מאיתנו לא נתקל במצב, בו אנו מנסים להשלים משימה מסוימת, אך בכל מספר דקות מפסיקים את העבודה עקב הפרעה אחרת: שיחת טלפון, עמית שנכנס לחדר עם שאלה, הודעת דוא"ל הנושאת את הכותרת "דחוף!!!!" וכן הלאה. כל הפרעה כזו גוררת מחיר, אם בצריכת זמן ישירה ואם בזמן שנדרש לנו לחזור ולהתרכז במשימה המקורית.

גם בעולם השרתים קיימת בעיה דומה, כאשר מועמסות על המעבד דרישות רבות, חלקן בעדיפות נמוכה. הדברים נכונים במיוחד, בתשתיות מחשוב המשמשות לווירטואליזציה. עד היום, המעבד טיפל בדרישות השונות ללא תעדוף – או לחילופין ניהל את התעדוף בעצמו – דבר שגזל משאבי עיבוד.

אז מה עושים? בחיים, אנחנו מוצאים את הדרכים להתנתק מהפרעות, למשל על ידי שימוש בעוזרים שיקבלו שיחות, ירשמו הודעות ויתעדפו את הפניות. ומה אם גם המעבד יכול היה להעסיק עוזר אישי? זהו בדיוק תפקידה של טכנולוגיית FlexPriority. באמצעותה, ניתן להגדיר מראש תעדוף של משימות למעבד, כחלק מניהול הסביבה הווירטואלית. דרישות שאינן דחופות, יחכו עד להשלמת המענה לדרישות דחופות יותר. היפה הוא, שהתהליך כולו מבוצע מבלי להפריע לעבודתו השוטפת של המעבד.

מבדקים מוצאים, כי טכנולוגיה זו מצמצמת את תקורת הזמן הנובעת מהפרעות ברצף עבודת השרת בסביבה וירטואלית, מאפשר להאיץ ביצועים עד 35% ואף מקצרת את משך האתחול בעד 40%.

הטכנולוגיה הזו כיום במספר שרתים מבית HP, ובהם: DL380G6, DL580G5, BL460cG6, BL680cG5, ML330G6, ML360G6, ML370G6.

בעתיד אספר לכם על טכנולוגיות נוספות של אינטל העוזרות לפלטפורמות של הוירטואליזציה.

אהוד

פתיחות וסטנדרטיזציה מהוות סוגיה נצחית בעולם המחשוב. מאז ראשית שנות ה-80, כשמעבדי אינטל הובילו את מהפכת המחשבים האישיים, תקני חומרה פתוחים יצרו מהפך בתעשיית המחשוב באמצעות סטנדרטיזציה. כיום, תקני חומרה דוגמת USB, PCI-E, SATA, SAS ואחרים, שכיחים הן בשרתים והן במחשבים אישיים.

אבל בתחום מחשוב הענן המצב שונה. אם נבחן ספקי שירותי ענן מובילים, כמו גוגל, אמזון ומיקרוסופט, נגלה שאף-אחד מהם לא מתבסס על סטנדרטים פתוחים – אלא על פתרונות קנייניים. השאלה המתבקשת היא: מה יהיה התפקיד, שסטנדרטים פתוחים ימלאו בעתיד, בתחום המחשוב בענן?

רמת השימוש בסטנדרטים פתוחים קטנה ככל שמתקדמים במעלה שכבות הענן. ברמה הבסיסית ביותר, אבני הבנייה של החומרה, יש צורך בתאימות גבוהה של הרכיבים השונים. גם ברמת הביניים, בכל הקשור לאספקת תשתית כשירות (IaaS) ופלטפורמה כשירות (PaaS), יש סבירות גבוהה שספקי מחשוב בענן ישתמשו בסטנדרטים פתוחים. ההבדל בין הספקים יהיה ברמות הגבוהות של אספקת תוכנה כשירות (SaaS). ברמות אלו, כל ספק מפתח "מתכון סודי" ייחודי, שמבדל אותו ומעניק לו יתרון תחרותי.

על סמך ניתוח זה, אפשר להעריך שברמת החומרה וברמות הביניים יתפתח קונסנזוס תעשייתי, שיסתמך על סטנדרטים פתוחים. ב-30 השנה האחרונות, אינטל לקחה חלק חשוב בהובלת התעשייה לסטנדרטיזציה, תוך שהיא משתפת פעולה עם יצרניות חומרה מובילות, כגון HP. לפיכך, זה אך סביר שבכל הנוגע למחשוב ענן, היא תוביל את הדרך עם פיתוח סטנדרטים פתוחים ל-IaaS ו-PaaS, ובהמשך התאמתם למרכזי מחשוב פתוחים (ODC).

לפי התפיסה המקובלת, יצרניות המעבדים אינן רלוונטית לעולם המחשוב בענן, מכיוון שבהגדרתו הענן הופך את החומרה לשקופה. אבל למעשה, ההיפך הוא הנכון: יצרניות המעבדים, ואינטל בראשן, עתידות להוות גורם משמעותי בפיתוח והגדרת סטנדרטים פתוחים ל-IaaS ו-PaaS – שרק באמצעותם ניתן להשיג צמיחה אמיתית של שירותי ענן.

אהוד

באקלים הכלכלי הנוכחי, ארגונים רבים מתמודדים עם החלטות תקציביות קשות. ואולם, לפי חברת המחקר IDC, שני שלישים מתקציב ה-IT של ארגונים מוקדשים לתחזוקת שרתים. לדברי החוקרים, 40% מהשרתים שנמצאים בשימוש כיום הם שרתים בני יותר מארבע שנים, שמבוססים על מעבדים בעלי ליבה אחת. 40% נוספים הם בני כשלוש שנים, ומבוססים על מעבדים כפולי-ליבה. שרתים אלו צורכים משאבים יקרים ביותר הכוללים, בין השאר, אנרגיה לתפעול ואנרגיה לקירור.

הפתרון שאנו מציעים מגיע מאיזור ה TCO / ROI: רענון שרתים. מעבר לשרתים המבוססים על מעבדים מהדור החדש – כגון המעבדים מרובי הליבות של אינטל בארכיטקטורת Nehalem (עליה דיברתי בפוסטים קודמים) – יכול להביא לשיפור של פי 9 בביצועי השרתים, לעומת שימוש במעבדים בני ליבה אחת.

כתוצאה, ניתן להפחית את עלויות התפעול בעד 90%, לאפשר לארגון להקדיש משאבים גדולים יותר לפיתוח ולחדשנות, וליהנות מ-ROI מלא בתוך שמונה חודשים. כלומר, ניתן להשתמש בתקציבי השנה הנוכחית ואין צורך לקבל תקציב קניות חדש.

רענון שרתים אינו רעיון חדש. מדובר בגישה שקיימת כבר כמה עשורים: טכנולוגיה ישנה מוחלפת בטכנולוגיה חדשה, שמספקת יכולות עסקיות טובות יותר ומציגה אמינות משופרת. תחשבו על זה, האם אתם עדיין משתמשים בנגן ה-MP3 הראשון שקניתם?

אולם, לפני קבלת ההחלטה על רענון שרתים, הנה שתי נקודות שכדאי לשקול:

שלום לכולם,

שמי מני צרפתי ואני חדש ב-HP. בתפקידי הנוכחי אני מנהל את תחום הוירטואליזציה באגף השירותים העסקיים. בבלוג, אשמח לשתף אותכם בידע המקצועי שלי בנושא וירטואליזציה. אתחיל הפעם בנושא חם שנקרא VDI, יצא קצת ארוך ולכן אפצל לשני פוסטים.

מזה למעלה מעשור מתמודד עולם ה-IT עם אחד האתגרים הקשים ביותר – ניהול ותפעול סביבת העבודה של המשתמש. ניהול ה Desktop קשה בגין מספר מאפיינים :

• שונות גדולה בצרכים של משתמשים מחד משתמשים מתוחכמים עם תחנות עבודה זוללות משאבי מחשב ומאידך "משתמשים פשוטים" שצורכים יישום אחד בודד ובתווך אין ספור מאפיינים – מפתחים, בודקים, משתמשי מערכות גרפיות, משתמשי יישומים וכד'.
• מיקום פיסי – משתמשי המחשב האישי פזורים בכל אתרי החברה במיקרים רבים במדינות שונות עם מחשבים ניידי.
• שונות במערכות ההפעלה
• שונות בחומרות
• מדיניות אבטחת המידע ואכיפתה

חברת HP הינה המובילה בניתוח היתכנות טכנולוגית, הערכת כדאיות כלכלית, תכנון,  מימוש, אספקת כל רכיבי התוכנה והחומרה מבית אחד ותמיכה בפתרונות אלו. החל מפתרונות איכותיים ל Terminal Clients, שרתי להב עם מערכות ניהול ואוטמציה להפצת שרתים, מערכות איחסון וסביבה מנהלת לתשתית חכמה.

הסיסמא אשר מתגלגלת  בזמן האחרון בכל פינה הינה ה-VDI (Virtual desktop infrastructure). זהו מושג חדש אך לא חדשני והתפיסה קיימת מזה הרבה זמן בדמות ה- SBC (Server based computing). פתרונות SBC כגון Citrix PS ו-Microsoft terminal server קיימים בשוק כבר הרבה שנים והינם פתרונות VDI לכל דבר ועיניין כאשר המטרה העסקית בשתי בפתרונות פחות או יותר זהה, לתת למשתמש את האפשרות לגשת לאפליקציות שלו מכל מקום על גבי כל התקן בעל חיבור לרשת.

מול  תפיסת המיחשוב מבוסס שרת אשר ליבת הפתרון הינו שרת מרובה משתמשים (Terminal או Presentation server), ליבת פתרון ה-VDI הינה מערכות הפעלה XP או Vista רגילות לחלוטין  על גבי מכונות וירטואליות בפלטפורמת Vmware ESX,Virtual server Microsoft ו-Xen. אליהם מתחבר המשתמש בפרוטוקול RDP, ICA או VNC. ל-VDI יש הרבה ייתרונות אל מול מחשבים "רגילים" וגם אל מול פתרון מבוסס מחשוב מבוסס שרת.

ייתרונות ה VDI אל מול מחשוב מבוסס שרת:

1. ביצועים (מנקודת מבט המשתמש),  בפתרון מחשוב מבוסס שרת שרת אחד נתן שירות ל-50 עד 100 משתמשים בבת אחת ולא ניתן לקבוע חלוקת משאבים מיטבית בין המשתמשים השונים מכיוון שמדובר ב-Sessions ואילו ב-VDI לכל משתמש יש את המחשב הוירטואלי שלו שניתן לספק לו משאבים מתאימים להריץ גם אפליקציות "צרכניות משאבים כבדות". כמו כן השליטה בחלוקת המשאבים הינה גדולה ומדויקת יותר. 
2. ב-VDI אין  בעיות תאימות כלל של האפליקציות. ב-VDI מערכת ההפעלה שעליה מותקנות האפליקציות הינה Windows XP שאינה שונה ממחשב Desktop רגיל, לפיכך אין צורך בהתאמה מיוחדת של האפליקציות ואין לדאוג שמה האפליקציה לא תתאם את מערכת ההפעלה. זהו ייתרון משמעותי  שכן המטרה העיקרית בשתי הפתרונות הינם הבאת האפליקציות למשתמש.
3. שליטת משתמש במערכת ההפעלה שלו אינה קיימת כלל בסביבת מחשוב מבוסס שרת, כך אמנם המשתמש לא צריך לדאוג להגדרת הסביבה שלו והשליטה כולה של מנהל המערכת, אך אם המשתמש הינו "Power user" אשר צריך סביבת עבודה שבה הוא מתקין אפליקציות בעצמו ויכול לשנות הגדרות, VDI הינו פתרון יותר מתאים, כך שלכל משתמש יש את המחשב שבו הוא Administrator.
4. ניהול אבטחת המידע בסביבת VDI אינו שונה מניהול אבטחת המידע בסביבת מחשבים אישיים, בסביבת מחשוב מבוסס שרת יש צורך "לנעול" את סביבת המשתמש בכדי שלא יפגע בכל המשתמשים האחרים ב-VDI אם המשתמש הורס משהו הוא הורס רק בתחנה האישית שלו.
5. ניידות וגמישות – ה-VDI הינו פתרון מבוסס מכונות וירטואליות, הייתרונות של הוירטואליזציה. רבות – ניתן להשהות מכונה וירטואלית, לבצע Provisioning בצורה הרבה יותר קלה למכונות חדשות, להעביר מכונה וירטואלית משרת לשרת למען תחזוקה של השרת הפיזי, חסכון בחשמל וקרבה ל-Data center. ניתן אפילו לאפשר למשתמשים לקחת איתם את התחנה הוירטואלית שלהם מהשרת למחשב הנייד במקרה שהם בנסיעות ולהפעיל אותם כ-VM ללא צורך לדאוג להבדלים בחומרה ובסיום העבודה להחזירם לשרת. ובקיצור כל ייתרונות המוכרים של הוירטואליזציה.

המערכות המרכזיות האמורות לעשות שימוש בטכנולוגיה ה VDI הינם ארגונים אשר צרכי ה-מחשוב מבוסס שרת חלים עליהם כגון העברת הסביבה של המשתמשים ל-Datacenterהפעלת Thin clients במקום Desktops יכולת להתחבר לאפליקציות שלהם מכל מקום וחוסר רצון לשדרג את חומרת התחנות שלהם כל גרסה חדשה של מערכת הפעלה או אפליקציה, אך רוצים סביבה שהינה יותר בשליטת המשתמש עם מערכות הפעלה סטנדרטיות בתוספת כל ייתרונות הוירטואליזציה.

מספר יתרונות לסביבת מחשוב מבוסס שרת מסורתית על פני VDI:

1. ניהול סביבת מחשוב מבוסס שרת  קלה מניהול סביבת VDI, שכן יש צורך לנהל שרתים זהים בכלים מרכזיים כמו שיש ב-Citrix PS, ואילו ב-VDI הניהול הינו של תחנות, דומה מאד לנהול של תחנות פיזיות רגילות. דבר שבגינו הרבה ארגונים פנו לפתרון מחשוב מבוסס שרת  מלכתחילה.
2.  פתרון מחשוב מבוסס שרת דורש פחות חומרה מפתרון VDI, כאשר כל משתמש מקבל גישה אך ורק לאפליקציות שהוא מריץ וכך גם צריכת המשאבים שלו, בסביבת VDI צרכי המשאבים של כל משתמש הינן של תחנת XP. דבר אשר יגרום לצרכי חומרה גדולים יותר.
3. רשיונות התוכנה בפתרון מחשוב מבוסס שרת מקבלים לרוב סכמת רישוי מיוחדת שונה מסכמת הרישוי של תחנות "רגילות" החוסכת לרוב בעלויות, כמו כן אין צורך לרכוש רשיונות מערכות הפעלה חוץ מרישיון שרת. בסביבת VDI יש צורך לרכוש רישיון מערכת הפעלה XP לכל משתמש ורישיונות רגילים לאפליקציות הרצות בתוך המכונה הוירטואלית. דבר זה עלול להוות פתרון יותר יקר, אך במידה ותוכנן נכון גם ה-ROI יהיה גבוה יותר.

התאמת הפתרון לצרכים הוא המפתח להשגת התועלות המירביות VDI ו מחשוב מבוסס שרת אינם פתרונות מנוגדים – הם משלימים. באתרים אשר נדרשות  שליטה למשתמש בסביבת העבודה שלו כגון בנקים, מערכות שמשתנות ודורשות גמישות בצד יכולת משתמש לפרסונליזציה או למשתמשים מסוג "Power user" כגון מנהלי מערכות ומפתחים פתרון VDI הינו אידאלי, ואילו למוקדי שירות וסיבבות שהמשתמשים פחות או יותר זהים אחד לשני ויש צורך לבצע אחידות ושליטה יותר גבוהה למנהל המערכת על סביבת המשתמש פתרון מחשוב מבוסס שרת מסורתי יתאים יותר.

על הטכנולוגיה עצמה, על ניתוח הכדאיות הכלכלית ועל החלופות בשוק – אכתוב בפוסט הבא.

אשמח להתייחס לשאלות תהיות והערות.

להתראות,

מני

אנחנו מדברים הרבה על וירטואליזציה כדרך למקסם את הניצולת של משאבי המיחשוב שבידנו. בדרך כלל מדובר על ריבוי מערכות הפעלה הרצות על חומרה משותפת – זוהי הדרך של VMware, Hyper V, Xen ו Hypervisor-ים אחרים.

אני רוצה לספר לכם על גישה אחרת: מוצר וותיק, הרץ על מערכת ההפעלה HP-UX, שבימים אלו אנו משיקים גרסה חדשה שלו:- SRP Secure Resource Partition.

מוצר ה SRP מאפשר לאגד אוסף של processes ל"מדורים" נפרדים כאשר כל המדורים רצים תחת מערכת הפעלה אחת על שרת אחד (בניגוד לפתרון Hypervisor שמריץ כל “מדור” על מערכת הפעלה שונה על שרת אחד).

להלן תרשים המתאר את הפתרון:

לכל מדור ומדור ניתן להגדיר:

• עץ קבצים מופרד משאר המדורים עבור ה Home Directory
• כתובת IP שונה
• תקשורת, נפרדת, בין תהליכים (IPC)
• יכולות אתחול וסיום המיוחדות למדור
• מדיניות אבטחה עבור התקשורת החיצונית

משאבי השרת (מעבד, זיכרון, I/O) יכולים להתחלק, בצורה מוגדרת מראש, בין המדורים השונים (בעזרת מוצר ה PRM).

מה יתרון מוצר ה SRP מול מוצר ה HP-VM (ה Hypervisor של HP-UX) ?

• יש רק עותק אחד של מערכת ההפעלה ולכן אין צורך בהתקנה וניהול של מערכת הפעלה נפרדת עבור כל מדור
• מספר רישיונות קטן או שווה לאלו שבמערכת וירטואלית ולכן התשלום לרישיונות צד שלישי יכולים להיות נמוכים
• תקורת הביצועים הינה מינימאלית ולכן סך הביצועים מהתצורה המבוססת על SRP גבוהה יותר
• התקנה, הגדרה ותפעול פשוטים עד מאד ולכן קלים ליישום למנהל המערכת
• יש אפשרות לשימוש ב Role Based Access Control – RBAC ובאמצעותו לתת למשתמש אחד לגשת למדור שונה בצורה מאובטחת ולכן ניתן לחסוך ב login בין מערכות וירטואליות

כאשר יש צורך בפתרון המבודד סביבות עבודה שונות והכול תחת מערכת הפעלה HP-UX, יש יתרון גדול לשימוש ב Secure Resource Partition.

לדיון מעמיק והצגת יכולות אתם מוזמנים לפנות אלי בדוא"ל.

אהוד